 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2011
אבל רק רציתי
אני פשוט מרגישה רע.
הבית מבולגן, החדר, המקלחות מלאות חרקים (אחרי שכבר ניקיתי), המטבח מגעיל, המקרר מלוכלך...
ומי אחראי לזה? - אני. אולי גם קצת אחותי ואח שלי אבל בעיקר אני. ככה. כן.
לא מצליחה להשתלט על הכל, ולא מצליחה להתרכז בלימודים - הלכה לי המוטיבציה...
המטומטם הזה התקשר באמצע שישנתי כדי לסיים את הקשר, ועזבו, לא הייתי רק באמצע שינה,
אלא באמצע להתכתב בSMSים עם ההוא שהכרתי דרך הבלוג הקודם.
באמת שהתגעגעתי לבן אדם, ממש התגעגעתי לדבר איתו, והשיחה עברה בסדר והייתה נחמדה,
וסוף סוף היה נדמה לי שאני הולכת לשמור על קשר עם בן אדם מקסים, ושבכל זאת לא הפסדתי אותו...
אבל אז הייתי חייבת להרוס הכל:
"חח איזה קטע, הרגע זרקו אותי :) ממש בשניה הזאת!"
"את לא נראית כאילו ממש מזיז לך.."
"אממ... פעם רביעית כבר מתרגלים... מעניין שלכולם היה את אותו התירוץ,
אני כבר מתחילה לחשוב שיש לי קרניים.."
ואחרי שכבר נרדמתי הוא סימס "מה הם אמרו?"
עניתי לו בבוקר "סורי על הדיליי, יום טוב שיהיה :)"
וזה כל כך מטומטם. כל השיחה הזאת הייתה מיותרת.
מה שהיה לפני - עוד איכשהו... אבל החרא הזה שהגיע... אוף..... אני כזאת דפוקה.
ונכנסתי קודם וראיתי שהוא עדכן בבלוג... בערך שעה-שעתיים אחרי שהוא דיבר איתי.
מעניין שהוא בחר דווקא את העיתוי הזה כדי לכתוב על זה שיש איזו מישהי שלא יוצאת
לו מהראש אף פעם, לא משנה עם מי הוא יוצא.
וואו, מאיך שאני כותבת את זה באמת אפשר להשתכנע שהוא לא הרגיש אליי כלום כי עוד
היה לו משהו למישהי אחרת, ואז זה מוריד ממני את כל העול.
אבל אז זה נהיה יותר מעליב.
מעניין אם זה "נשמע" מהכתיבה שלי כל כך נכון כי זה באמת ככה, או כי אני נתתי לזה פרשנות כזאת.
לא יודעת. אבל זה לא משנה, החלטתי לעשות מעשה דרסטי ומחקתי את הבלוג שלי הקודם.
לא שחס וחלילה אני לא אשחזר אותו, אפילו בדקתי שזה אפשרי וזה אפשרי.
אבל בא לי שהוא יראה שמחקתי את הבלוג, ככה! שיראה! שהתיעוד שכתבתי עליו יימחק!
שהוא יימחק כבר...
לכו תזדיינו, טוב?
אני שוב מרגישה נכה חברתית, שלא יודעת לנהל אינטראקציות עם בני אדם, ועוד אחת שמשפילה את עצמה
שוב ושוב ושוב... למה? אולי אני גם אמחק אותו מהפלאפון, כדי שלא תהיה לי אפשרות להתקשר אליו.
וגם מהמייל, כדי שלא יהיה לי רשום באף מקום את המספר שלו ואז אני גם לא אוכל להחזיר את זה לפלאפון.
אבל אני כן רוצה תיעוד... כלשהו.... יא אללה.
וכל הבגדים שלי מכוערים עליי.
פתאום הגוף שלי נהיה מכוער, אני נהייתי מכוערת.
לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה, לא לשמוע את הקול שלי,
שוב פעם השנאה העצמית, ההערכה העצמית הנמוכה מחלחלת החוצה...
עוד מעט זה יתפרץ, עוד מעט זה יתפוצץ.. ואז אני איעלם לכלום אחד גדול.
בסה"כ רציתי שמישהו באמת יאהב אותי במובן הרומנטי, פעם אחת בחיים.
כל כך קשה?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
