פורקן וכל זה |
 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2011
דפוקה
חרא אחד גדול.
למה?
כאילו כי אני לא יודעת איך יראה העתיד שלי (מבחינת מה ללמוד, מה תהיה העבודה, מבחינת חבר, מבחינת כסף..)
אבל בעצם כי כבר המון זמן לא רכבתי על סוסים, ו..פאק.. אני מתביישת לכתוב את זה -
אבל יש לי חווה מול הבית, 2 מטר, חסרים שם רוכבים, בעל החווה מת שאני אבוא לעזור ולהדריך ולרכב, בלי לשלם,
ו...... אני כמו מטומטמת משתפנת לבוא לשם.
כי כשמתחילים לצפות ממני אני מפחדת ובורחת, וגם כי אני מפחדת שזה לא יהיה מספיק טוב - שאני לא אהיה מספיק טובה,
וזה שאחותי הייתה עוזרת שם ושהיא ברמה יותר גבוהה ממני... אלה סיבות פשוט מפגרות שלא קשורות למציאות אבל הן
שולטות בי. מונעות ממני להשיג את האושר האמיתי שלי.
באמת, מי שהכיר אותי בחצי שנה האחרונה (אפילו יותר מחצי שנה) - לא באמת מכיר אותי.
אני כאילו נראית אדישה, מלנכולית, נואשת, עצבנית (אוקיי, זה סותר את האדישה אבל לא משנה..)..
ובעצם אני בכלל בן אדם הרבה יותר שמח ואנרגטי וחיובי כשאני רוכבת.
כל החיים שלי רכבתי באופן סדיר (מגיל 9) ובעצם לא ידעתי מי אני בלי הסוסים.
עכשיו אני יודעת, ואני לא אוהבת את זה.
אני כל כך מטומטמת שבא לי לבכות
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
