פורקן וכל זה |
 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2011
הפחד המשתק הזה
פסיכומטריייי - תיגמר!!!!!!!
וכל הזמן דופקים לי פטישים בראש - "את לא קופצת על הזדמנויות, את לא מנצלת הזדמנויות,
את לא מזהה הזדמנויות, את קופאת, את לא עושה כלום, את לא יוזמת, את מתנוונת......." וזה לא נגמר.
כל פעם שנפתחת בפניי איזושהי הזדמנות למשהו, אני מתחילה לפחד ולחטוף רגלים קרות,
ואז כשאמא אומרת "זאת הזדמנות של פעם בחיים! תפעלי מהר אחרת תפספסי!" - אני בכלל חוטפת
שיתוק ואין עם מי לדבר. שלא לדבר על זה שאני גם עוד בנוסף מרגישה רע עם עצמי על עצם העובדה
שאני לא פועלת.
מן מעגל "קסמים" כזה.
שצריך להישבר.
כרגע אני מחליטה לקחת השראה מהמשפט הזה:
"אם תנסה, יכולים לקרות שני דברים: או שתצליח, או שתלמד" (הציטוט לא מדויק, גם לא התרגום, אבל
לקחתי את זה מ'אבא עשיר אבא עני' של רוברט קיוסאקי, אחלה ספר).
כמו להגיד "עדיף לנסות ולהצטער מאשר להצטער שלא ניסית" רק שאחרי ה"לנסות" לא מגיע "להצטער" -
אלא "ללמוד" (מהניסיון כאילו. קיצר הבנתם)
זה משפט שאם אני אפנים ואיישם אותו - כל כך הרבה דברים ייפתחו בפניי...
שווה לנסות.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
