 כינוי:
הגיגית בהפרעה בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2011
המחיר שאני לא מוכנה לשלם, בכל מחיר
בד"כ אני כותבת את הפוסטים האלה כשאני במצב רוח מעולה, אחרי תקופה של שפל.
אז לא, הפעם אני עדיין בשפל הזה, וזה מה שגורם לי לכתוב את הדברים האלה...
דברים שאסור לי לעשות / להפסיק לעשות כדי למנוע מצבים שאני לא רוצה להגיע אליהם:
- בפעם המליון ואחד - לא להפסיק ספורט! לא משנה איזה, איפה, מתי ולמה, פשוט לעשות משהו.
- לאכול בריא. בחיאת ראבק, כל השומנים האלה שיש באוכל לא שווים את המועקה
שמתיישבת לנו על הנשמה אח"כ (שלא לדבר על הצמיגים שמתיישבים על הגוף).
- להקפיד ללמוד דברים חדשים כל יום.
- לא לפחד מהכישלון - "ווינרים הם אנשים שמוכנים להיכשל, בעוד שלוזרים לא מסכימים וזה מה שופך אותם לכאלה".
- גישה חיובית- טוב, זה תוצר לוואי של הספורט, אבל בכל זאת - תמיד למצוא את הדברים הטובים
בסיטואציות, כי מה לעשות, יש דברים שקורים לנו ואנחנו לא שולטים על זה, אז לפחות שנדע להפיק מזה את המקסימום.
אממ... להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות - נכון לעכשיו כל מה שכתבתי עד כאן מבוסס על ניסיון שלילי.
פשוט ראיתי מה קורה לי כשאני לא עושה את הדברים האלה, וזה רע. והנה, אני עכשיו במצב חרא. כבר הרבה זמן.
אני פשוט לא רוצה להיות בסופו של דבר שמנה, מכוערת ומוזנחת - רווקה בגיל 40 או בתוך קשר בלי תשוקה,
כשהילדים עושים בעיות והבית עוד שניה מתפרק... אז אולי אני מושפעת מהתוכנית הזאת של ערוץ 8 עם הילדים
הבריטיים המופרעים האלה שההורים שלהם זועקים לעזרה...
אני לא רוצה לסיים תואר באוניברסיטה עם 10 קילו עודף, ולא לסיים לידה עם 15 קילו עודף...
תחשבו רגע - זה 25 קילו עוד לפני שזזתי! מה עם תואר שני? עוד לפחות 2 לידות?
מה פתאום נדבקתי לנושא הזה של המשקל? כי יש לי נטייה להשמנה ובשניה שאני מורידה את האצבע מהדופק -
אני מתחילה להשמין. לכל המשפחה שלי יש את הנטייה הזאת ואמא ואחתי כבר בעודף לא קטן.
אני רואה איך זה הורס להן את החיים וזה מזעזע.
הגעתי למצב שאני אומרת "אם זה המחיר שמשלמים על השכלה וילדים, תודה - אני אוותר."
אני לא אוותר על הגוף שלי בחיים! לא לטובת השכלה, לא לטובת עבודה ולא לטובת ילדים.
מצדי לאמץ. או בכלל לא לגדל ילדים. כן! זה לא שטחי לפחד מלהיות שמנה, כי זה לא רק עניין אסתטי,
זה עניין בריאותי וממש קריטי שמשפיע על כל תחומי החיים, כולל הילדים.
לא כיף להיות ילד להורה שמן. מניסיון.
הגעתי לתובנות האלה כי אני רואה את הדפוסי התנהגות שלי בקורס פסיכומטרי הזה -
בסה"כ 4 חודשים מהחיים שלי, ותראו לאן התדרדרתי - לא עושה ספורט, אוכלת כמו בהמה,
מדוכאת, גם ללמוד כבר לא מצליחה...
כנראה שאני לא מסוגלת להתמודד עם לימודים. אז אולי זה לא בשבילי.
ואם אני מחליטה שזה כן בשבילי - אז לא בכל מחיר. מסתבר שיהיו מאבקים מאוד קשים
שאני אצטרך לעבור אם אני רוצה גם ללמוד וגם לשמור על עצמי.
השמנה מבחינתי היא סוף העולם. ממש ככה.
תגידו שאני מגזימה, שאני חופרת, מה שאתם רוצים.
אבל כשיש לי בבית אמא בת 57 ששוקלת 140 קילו ומתפקדת כמו בן אדם חולה -
אפשר להבין למה אני חושבת ככה. ההשמנה הארורה הזאת גרמה לה בעיות בברכיים (יכול מאוד
להיות שהיא לא בדיוק תוכל ללכת, וגם אם כן אז עם נעליים מיוחדות), בעיות בלחץ דם, בעיות לב,
כולסטרול גבוה, בעיות נשימה שגורמות לבעיות שינה בלילה, שגוררות חוסר תפקוד ביום,
פאדיחות מאנשים אחרים בזה שהיא בכושר אפס, לא יכולה להידחס במעברים צרים, לא יכולה
לצאת לטיולים, היא לא יכלה אף פעם לטייל עם הילדים שלה, כל הזמן הייתה מתעייפת,
אני בתור ילדה זוכרת שכל הילדות הייתה לי אמא במצב מאוזן - שוכבת. תמיד.
תמיד לא היה לה כוח, אנרגיה, חשק... אנשים תמיד מזלזלים בה מראש כי היא שמנה, לא משנה
מה היא אמרה או לא אמרה, עשתה או לא עשתה.
אז כן, השמנה זה סוף העולם.
וספורט זה גורם מספר אחד שעוזר למנוע אותה.
לא כי הוא שורף קלוריות, אלא כי הוא נותן חשק לחיות וכוח לשנות דברים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
