לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


פורקן וכל זה

Avatarכינוי:  הגיגית בהפרעה

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

להיות Lady


למרות שאני די גברית במובנים מסוימים,

לא עדינה בעליל, לא מפונקת בכלל (אשכרה יש בנים שיותר מפונקים ממני),

מלגלגת בד"כ על הבנות העדינות האלה שמתנהגות כאילו כל משב רוח קל יעיף אותן, 

שונאת שמשלמים עליי בדייטים, סוחבת דברים לבד בלי בעיה וכו' וכו'..

(אני בטוחה שאם יעלו לכם עוד תכונות לא נשיות שלא רשמתי כאן - סביר להניח שהן יתאימו לי) -

 

למרות כל זה הגעתי למסקנה שאני דווקא כן אוהבת שמתייחסים אליי כמו ליידי.

פעם עוד החשבתי את עצמי לפמיניסטית (בהנחה שפמיניסטיות מאמינות בשוויון) -

היום אני ממש לא. גם לא שווייניסטית. אני פשוט לא מאמינה בשוויון בין המינים.

לא שאני חושבת שאחד יותר טוב מהשני, אלא פשוט אי אפשר להשוות בינינו.

כל אחד עם היתרונות והחסרונות שלו, וביחד אנחנו משלימים.

 

ופתאום בזמן האחרון (מצחיק אבל זה בעיקר מאז שהתגייסתי לצבא) - התחלתי לגלות את הצדדים

המפונקים והנשיים והעדינים שלי, ופתאום כשגברים מציעים לסחוב בשבילי דברים כבדים -

אני לא סתם נותנת להם לעשות את זה כדי לא לפגוע להם באגו, אלא באמת נהנית מהיחס הזה.

זה כיף (לפעמים) שבתור אישה, גברים נוטים לגונן עלייך במקום לתקוף אותך (כמו שהם תוקפים אחד את השני).

זה כיף שהם מסתכלים עלייך במן הערצה כזאת שאומרת "את יודעת לעשות טוב את הדברים האלה, לך יש

את החוש לזה.."

זה כיף.

 

זה בלט לי היום, כשהיה המפגש האחרון של הקורס פסיכומטרי - וזה גם היה הקורס האחרון שהמדריך שלנו

מעביר (אחרי 6 קורסים), ואני ועוד מישהו נשארנו קצת לדבר איתו אחרי המפגש, קצת לשאול שאלות. 

וכשבאנו להיפרד, זה שהיה איתי לחץ לו את היד והם נפרדו כמו גברים עם איזה מן חיבוק גברי כזה,

וכשאני באתי להגיד לו שלום, בהתחלה סתם נופפתי את היד כי לא התכוונתי לבוא ולגעת בו (אגב הוא תפוס

ואני לא מתעסקת עם תפוסים!) ואז הוא פשוט בא ולחץ לי את היד, כשהיה לו מן מבט כזה בעיניים שאני לא

מצליחה להסביר... הוא הסתכל עליי בעדינות כזאת, כאילו מכבד אותי, מכבד את ה(חוסר)מגע בינינו.

 

האמת שזה ממש חירמן אותי אבל לא משנה. זה כבר קשור לתסביכים האישיים שלי... 

 

בקיצור- שבועיים מרתון פסיכומטרי - לתת את הפוש האחרון!

ואני מקווה לא לראות את הבלוג בזמן הזה. כי אם הפוסט הבא שאני אכתוב יהיה לפני ה 16.7

שזה יום לפני המבחן (שאז אסור ללמוד...) - סימן שוויתרתי לעצמי.

 

אז לא! אני לא אוותר!

אני אשאר לבד עם התסביכים שלי ולא יהיה לי עם מי לחלוק... בוהו (גם ככה אף אחד כמעט לא נכנס לפה אז מה זה משנה?)

נכתב על ידי הגיגית בהפרעה , 3/7/2011 23:11   בקטגוריות נשיות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להגיגית בהפרעה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הגיגית בהפרעה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)