היה חרא, פשוט חרא.

נמאס לי שאנשים בגיל שלי מתים זה כל כך מגעיל ולא טבעי...

לראות הורים קוברים את הילד שלהם....

ולא הספיק שהיא מתה (סרטן בראש), אלא גם היו חייבים לעשות לנו הרצאה בצבא על

תאונות דרכים - הורה שכול שהילד שלו מת בתאונה.

כמה אפשר לסבול מהחרא הזה?!?!!

נמאס.

תפסיקו למות.

אני רוצה חדר מסודר.

בית שאפשר להביא אליו אורחים בלי להתבייש. 

להיות מסודרת באופן כללי.

לשנות - הכל!

גם את המראה החיצוני וגם את החדר ו... אני מניחה שהצורך הזה בשינוי 

התעורר בגלל שמשהו אצלי בפנים השתנה וזה דורש שינוי של הכל...

אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל... החדר הזה כבר מגעיל אותי ואין בו

מספיק מקום לאחסון, הכל מאובק וישן ומגעיל ומתפרק, גם הרהיטים.

קיוויתי לצאת מהבית בגיל 18 - עם הגיוס - להיות בבסיס סגור ואח"כ כבר איכשהו להסתדר.

אז אוקיי, אחרי הגיוס (והטירונות וההצבה) הבנתי שלצאת מהבית - אני לא אצא בשנתיים הקרובות.

באמת, יחידה מקסימה, אנשים מקסימים, אפשרות לסוג של חיים באזרחות.. חבל לפספס (למרות שאני

דווקא קיוויתי שכל החיים שלי יהיו הצבא ושלא יהיה לי מקום לחיים באזרחות אבל מילא).

אוקיי. הבנתי. ניצלתי. עשיתי פסיכומטרי תוך כדי השירות. מה רע? גרתי עוד קצת בבית,

למדתי (נראה לי) להסתדר יותר טוב עם המשפחה שלי, ז"א להתמודד עם הבעיות במקום לברוח מהן.

אז חשבתי "אוקיי, נדחתה לי היציאה מהבית בשנתיים. לא נורא! נצא בגיל 20" - שזה ממש עוד כמה חודשים.

השחרור שלי עוד חצי שנה (וקצת). וכשעשיתי את החישובים של כמה באמת יעלה לי לגור מחוץ לבית,

הבנתי שזה לא הולך לקרות בשנתיים הקרובות. אני אהיה תקועה בקן עד גיל 22.

אלא אם כן אני אחליט לעשות מועדפת באילת ואז באמת זה יהיה כולל מגורים. אבל גם קריעת תחת. 

אני צריכה להחליט מה תהיה המטרה שלי אחרי השחרור - אם היא פשוט לעשות כסף, או לצאת מהבית,

או לרכוש ניסיון באיזו עבודה שתקדם אותי מבחינה מקצועית לאן שאני רוצה (ושלא בהכרח יהיה בה כסף)...

ופשוט אין לי מושג במה להתמקד.

לגור מחוץ לבית - אני הכי רוצה את זה בעולם, אבל זה לא יהיה שווה את המאמץ.

מה הטעם לגור בדירה משלי אם אני בכלל לא אהיה בה מרוב שאני אעבוד כדי לממן אותה?

אז סתם עבודה לא מקצועית שתכניס כסף - זה אומר לדרוך במקום למשך שנה ומשהו, כשהדבר היחיד

שהתקדם אצלי זה המספר ששוכב לי בחשבון בנק, שממילא גם הוא יחזור למה שהיה קודם כי זה מיועד 

להתבזבז על טיול בחו"ל/לימודים/חיסכון למחייה בזמן הלימודים/כל דבר אחר. בקיצור, תוך שנה וקצת

אני אמצא את עצמי: שנה יותר מבוגרת, שחוקה מעבודות לא מקצועיות, וכבר בלי הכסף ביד, כי בזבזתי אותו.

התקדמות בעבודה מקצועית - וואלה אין לי מושג. לא יודעת מה אני רוצה לעשות.

אולי אני אלך באמת להיות פקידה באיזה משרד של רו"ח וככה גם אני ארוויח כסף וגם אהיה חשופה

לתחום שקצת מעניין אותי ללמוד (אולי! אל תתפסו אותי במילה).

כל כך אין לי מושג ונמאס לי מזה.

ת'כלס אני הכי רוצה להתפתח מבחינה חברתית, פשוט להכיר עוד אנשים והרבה.

בנים, בנות, סתם אנשים לדבר איתם ולעשות צחוקים, העיקר לצאת מהאווירה המדכאת 

הזאת שנוחתת עליי כל פעם שאני נכנסת הביתה.

אני לא אסבול את זה עוד שנתיים! אני לא מוכנה... אז או שאני אשנה משהו בבית,

או שאני אצא. למרות שת'כלס מה שמפריע לי בבית נגרם בגללי (יש בלגן כי אני לא מסדרת,

אין לי את מי להאשים בזה חוץ מאת עצמי). אז ת'כלס אני צריכה לעבוד על עצמי... בעצם...

מדהים שכל פעם שאני חוזרת מבית של חברה, בא לי לשנות את כל החדר שלי.

זה אצל כולם ככה או רק אצלי? - שתמיד בתים של אחרים נראים יותר נקיים ויותר שמחים?