אתה סופר כמה שנים אחורה או קדימה ומקפץ בשלוליות של הזמן יש לך יותר מידי חורים בהשכלה וזה מקשה עלייך את חיי היום יום העלובים שלך. חשבת שבגלל שאתה עובד בדואר אף אחד אף פעם לא ישאל אותך דבר מה, דברים מלבד "כמה עולה הבול לרפובליקה הדומיקנית?", או כמו "תפתח את הקופה ותביא לי את כל הכסף המזדיין, לפני שאני פותח לך את הראש, ברור?" דברים שלומדים לענות עליהן, אתם יודעים, באקדמייה לדואר. אז כשחזר יום אחד בערב קריר ורגיל למראה והתיישב על הספסל שבפארק להביט בלבנה, הוא אהב את הלבנה. הוא אמר שאחרי אלוהים היא התגלמות האדישות, והרבה לקבוע איתה תחרות מבטים אכזרית מידי ערב, התיישבו לצידו בחורה היא שאלה אותו אם הוא מאמין באהבה. הוא הביט בלבנה בהכנעה, יודע שהערב הוא הפסיד, והביט בבחורה. שערה ליטף את פנייה הרכות, תווי בניה העדינים קראו לו באפלה המזמזמת."סלחי לי?" הוא שאל בנימוס מהופנט מהיצור הנקבי אשר פולט עליו פורמונים כהתפרצות הר געש. "אהבה" היא קבעה, "אתה מאמין באהבה" הוא הביט בה למספר שניות והחזיר מבט ללבנה "לא. אבל אני מאמין במסע בזמן"
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
