paper bags
i am a paper bag |
| 2/2012
יתום למדיי
כשאתה באמת שונא את אחד ההורים שלך, אימרות כמו "אבל הוא אבא שלך, הוא דם מדמך" נהיות לא רלוונטיות
גם כשמתקשרים אלייך מבית החולים להודיע על פטירתו, והמצב המנטלי שלך שבו הוא מת הופך לפיזי ומוחשי, חוץ משיטפון בלתי פוסק של זיכרונות רעים לא מגיע דבר. לא רגש, לא רחמים ובטח לא דמעות.
אני לא אדם קר, אבל אין לי שום ערך סנטימטלי לגוש הבשר הזה שיצאתי ממנו. זה נורא קצת בעיניי.
וגם כבר לא כל כך אכפת לי שלא הוריש לי דבר, והבית החפצים וסכום זעיר של מזומנים הגיע ישירות לחברתו הנוכחית. אני משתדל להרחיק את הנטייה החוצפנית הזו שלי לשפוט אנשים. אבל מדובר ביצורה מגעילה למדיי, שעליי להפגש איתה ולראות מה ניתן לעשות כדי שאקבל לרשותי את בעלות הבית. לא שהרצון שלי כרגע לגור במושב כל כך גבוה, רק שאני מעדיף להיות שם מאשר שהזקנה תמכור את הבית לזרים.
מי יודע, אולי היא תרגיש שהבית צריך להיות שלי, ותמכור לי אותו במחיר מינימום. אבל לפי הכרותי איתה, כל המרבה במחיר,זוכה.
אני נכנס לקטגוריה המוזהבת של אוליבר טוייסט. אני רודף ופוחד משינויים. מוזר שדווקא מותו של אבא שלי, דם מדמי, מסתמן כרגע כשינוי טוב.
| |
|  כינוי:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
