paper bags

אני מתגעגע לכאב המתוק שלך אני שונא את הכאב המתוק שלך אני הכאב המתוק שלך

צבעי אותי בצבעיי מלחמה ושלחי אותי לקרב

ואם אחזור קטוע איברים

אולי אז תוכלי

לראות

אותי

ילדתי

בשדות הפתוחים, מתרוצצת בין הפרחים

כמו פעוטה בגן השעשועים, במיטה משחקת משחקים

היא רוצה להיות תינוקת חסרת אונים

היא רוצה שאשפיל ואשרוט ואחרים כל טיפה של צדק בעולמה

כל פינה של חן, חסד או חנינה

ילדתי בשדרות בטון, נבלעת בין ההמון

אני לא צריך את היום בשביל לזכור

אני זוכר כל דקה בכל יום

את מה שקרה אז בשטח אני גם לא רוצה לזכור

אין לי מילים יפות ומעודנות לספר על בחורים נאים ואמיצים

אבדו בנים

והם אינם עוד

דמעות וויסקי, אני רוצה שתהיי בזרעותיי לנצח

משפשת את העיניים וצורחת

"זה זמני! והוא נגמר" וכל יום את יותר עיפה ומיואשת והזמן שלך עת עת נגמר כמו הבקבוק הריק

נשאר מרוקן ואכזרי "תשארי איתי"

כלי כסף מצוחצים. והגיע זמן התה

ויש לך נפש ישרה מידי אולי מתיפייפת אולי זה לא כל כך נורא. ואף אחד לא בליגה שלך, אבל מי שידפוק על דלתך יוזמן פנימה

את אומרת שקשה לך להגיד לא. אני חושב שעיניי הוויסקי שלך לא יכולים לשקר לי עוד

את משקרת בקשר למאיפה באת ובקשר לאן את הולכת

ומצחצת באובססיביות את כלי הכסף עד שהם סדוקים ומדממים, בידיוק כמוך בידיוק כמוני

והגיע זמן התה