זוכרות אותי ?

זה טיפה אירוני שאני שואלת את זה..בטח רובכן שואלות את עצמן שאלה המופנת אליי :"זוכרת אותנו?"

אני לא יכולה לתאר בכלל במילים כמה שאני מצטערת. בתקופה האחרונה בבלוג,הפרקים עלו בתדירות מאוד מאוד נמוכה,וכך גם הרצף של הסיפור נקטע דיי הרבה פעמים. לא רציתי להתחחיל לתרץ ולכתוב,שעוברת עליי תקופה קשה ושגם לי יש חיים אבל למרבה הצער-זו עובדה וזה ככה.

אז מי שלא מעוניינת לשמוע מה עבר עליי בזמן האחרון,מוזמנת לרדת לסוף הדף ולקרוא שוב פעם את התנצלותי הענקית,ורק שיהיו ברור,שאתן מוזמנות לעשות זאת.אני לא כועסת או נפגעת. אני אפילו מבינה אתכן !!!! כי כשאני הייתי קוראת,עוד לפני שהתחלתי לכתוב את הסיפור הייתי כל כך מתעצבנת שכותבות שהייתי קוראת אצלן היו מייבשות אותי.

אבל למי שכן רוצה לשמוע למה נעלמתי לכל כך הרבה זמן,אז היא יותר ממוזמנת לקרוא.

אממ, למישהי מכן היה פעם חבר ? טוב,זו שאלה מפגרת. אני חושבת שרובכן עברתן מערכת יחסים כלשהי. קצרה,ארוכה אבל אני בטוחה שכולכן יודעות מזה מערכת יחסים ומהם הרגשות שנקלעים אליה. אז כשאת עם מישו,והמישו הזה עושה הכל כדי שתהיי שלו,את מוצפת באושר,ובשמחה. את עדיין משחקת אותה הרד טו גט,אבל בתוך תוכך-את יודעת שאין משו שאת רוצה יותר ממנו.

ובאמת ככה זה היה בתחילת המערכת היחסים שלי ושל חבר שלי,והעברנו ביחד כמעט שנה שלמה. 11 חודשים של צחוק וכיף,של אהבה וריגושים,של התקדמות במגע הפיזי,של מילים שאף פעם לא חשבתי שיצאו מאותו הגבר הזה שכולן רצו,11 חודשים של אהבה.

אבל בחודש האחרון,הכל נהרס.

עכשיו אני אשאלעוד שאלה . מישהי מכן פעם נקלעה למערכת יחסים,שמיהרה להסתיים בגלל בגידה ? יש לי תחושה שלרובכן זה לא קרה,וטוב שכך. 

אני חושבת שהיום שבו ראיתי אותו בא אליי כשחברה טובה שלי אוחזת בו,ולאחר כמה רגעים עוזבת אותנו לבד,ונותנת לו להסביר את עצמו בפניי,ובאותו היום שאנחנו יושבים שנינו בחדר שלי,והעיניים שלו מוסטות לכל פינה אפשרית בחדר מלבדי,שאני רואה את העיניים שהייתי רגילה לטבוע בכחול שלהן,משתגעות מרוב בלבול ועל סף בכי,אני יכולה להגיד-שזה היה הרגע הכואב ביותר שעברתי בחיי.

אבל למרבה הפלא,זה לא הפסיק שם. הוא רצה להחזיר אותי אליו כל כך הרבה פעמים,שכללו הרבה שיחות והרבה פגישות שלא כל כך רציתי להיות חלק בהם,מהפחד לראות אותו ולהתפרץ מולו. להיות חשופה בפניו,ולתת לו ללחוץ על כל החולשות שלי. על החולשה הכי גדולה שלי.

עליו. הוא היה,והוא עדיין החולשה שלי.

אני לקחתי את הפרידה הזו מאוד קשה,מהסיבה הפשוט שעבר כבר חודש + ואני עדיין אוהבת אותו. הפרידה הזו השפיעה עליי מאוד מכל הבחינות.

לימודית,חברתית,מבחינת הבלוג שהזנחתי כהוגן...בהחלט לא תקופה כיפית אני עוברת עכשיו.

אני חושבת שהקטע הזה הוא קטע שהייתי צריכה לפרוק בכתיבה,שזה מקום המפלט שלי,על אותו אדם שאני עדיין כל כך אוהבת,ולקוות שאתן הקוראות שלי,אם בכלל נשארו כאן כמה מימכן,תנסו להבין אותי קצת. להבין שכל פעם מחדש שאני נכנסת למחשב התמונה שלו קופצת לי אל מול העיניים,ולא משנה כמה פעמים אני יוריד את השומר מסך הזה,כל פעם מחדש אני אכנס לסל מיחזור ואפתח אותה מחדש.

הקטע העצוב ביותר,הוא שעדיין לא הגעתי לכל הפואנטה של הסיפור. זה עצוב שאחרי 15 או אפילו קצת יותר פרקים,עדיין לא כתבתי את כל המערכת הרצינית שעליה מתבסס הסיפור. 

אז לסיכום,אני מאוד מקווה לחזור אליכן בקרוב,לשוב ולכתוב. אני מקווה שהתקופה הלחצוה הזאת בלימודים שאני חושבת שכולכן מזדהות איתי בקשר אליה,תחלוף במהרה,ושאני אצא מכל הלחץ המטורף הזה שאני נמצאת בו. להגיע כל יום בסביבות 4 לבית זה לא דבר כיפי במיוחד.

שוב פעם,אני מצטערת מצטערת מצטערת מצטערת מצטערת....אני מקווה שתסלחו לי,ותבקרו בבלוג לעיתים קרובות לראות אם עלה פוסט חדש ופרק המשך. אני מודה לכולן על התגובות האחרונות שהשארתן לי,זה באמת מחמם את הלב שאחרי חודשיים בערך אתן עדיין ממשיכות להתעניין. אני אשיב עליהן במהרה.

אני אוהבת אותכן,ובזכותכן אני עדיין מעוניינת להמשיך ולכתוב...

שיהיה לכולכן שבוע מדהים,ומוצלח. 

אוהבת הכי הרבה בעולם !!!!!!

....There is only one happiness in life,to love and be loved

שבוע טוב ♥