אני לא יודעת אם ריקנות היא הרגשה טובה או רעה..

יכול להיות שהיא עוזרת בשביל להתמודד עם הכאב.

אני זוכרת שהייתה תקופה שלמה שהרגשתי ריקנות, לא הרגשתי שום דבר והתנהגתי בניכור כמו רובוט.

אולי זאת הסיבה שאני לא זוכרת הרגשות רעות מהתקופה ההיא.. אבל אני יודעת שהיה שם הרבה כאב.

אני לא יודעת אפילו איך הצלחתי להתמודד, זאת הייתה תקופה מאוד קשה.

 אבל איכשהו הצלחתי. והריקנות התחילה לאט לאט להיעלם, והרגשות חזרו אליי.

כיום התחושה הזו חוזרת אליי רק לפעמים, כמו עכשיו למשל.

אני מנסה לשבת ולראות מה היא עושה לי, מה היא גורמת לי להרגיש.

כלום. שום דבר.

אולי זה באמת טוב... לא להרגיש.

זה עדיף מאשר להרגיש משהו.

כי גם כשאני שמחה, אני מפחדת.

מפחדת שהרגשות הרעות יחזרו....

בקשר לפוסט הקודם-

אני שמחה שרובכם הבינו אותי, והבינו את מה שהרגשתי אז.

חשבתי שאקבל הרבה תגובות שליליות, אבל רובכם תמכתם וכתבתם תגובות חיוביות.

ובאמת, לא באתי בכוונה לזלזל בחולי סרטן, זה בכלל לא עלה בדעתי וגם לא יעלה.

עכשיו הכל בסדר איתי, יש לי אמנם דיכאון קל אבל אני חושבת מחשבות חיוביות ומנסה לשמור כמה שיותר על אופטימיות.

תודה לכולם :]