אתמול השתיקה נשברה.
הבטחתי לעצמי לשמור אותה עד ה-2 לחודש, סוף תקופת המבחנים.
אבל לא הייתי מסוגלת, המחשבות הרגשות הזיכרונות... הסתובבו לי בתוך הגוף- מן מחול מטורף של רגשות שעוד שנייה אחת יותר, התפרצו החוצה. וזה מה שקורה אתמול בלילה.
אני יודעת שאני אולי אשמע כמו ילדה קטנה פתטית, אבל... אני אוהבת אותו!!!
הוא בן אדם מדהים, רק המחשבה עליו גורמת לי גאווה לדעת שהוא הבן זוג שלי,
הוא כל כך מה שאני צריכה, מה שאני אוהבת מה שאני רוצה.
אין לי מילים לתאר את האהבה שיש לי כלפיו.
עם כל היתרונות ועם כל החסרונות יחד.
וכן, גם אחרי שנה וחודש אני עדיין מאוהבת בו. הקסם לא פג ולא התעופף ובדיוק עכשיו,
ברגעי המשבר, אני מבינה למה התאהבתי בו מההתחלה!
הכל צף אצלי עכשיו... אני לא מסוגלת לאכול, פשוט אין לי תאבון. כואב לי שזה המצב.
החלטנו שנדבר ביום שישי בערב, שכל אחד מאיתנו, אחרי שיחה מאד עמוסה ריגשית, יקח לעצמו יומיים של חשיבה של התחברות.
מבחינתי היומיים האלה הם רק מחזקים את העבודה שאני עדיין-
(תמיד) רוצה להיות איתו.
הוא יודע שאני מוכנה להרבה, אבל זה צריך להיות הדדי. יש לי סבלנות יש לי כוחות.
אני רק רוצה את האישור שלו.
אתה בשבילי הרבה יותר מבן זוג, הרבה יותר מסקס, אתה חבר אתה בן אדם...
אני אוהבת אותך, מאוהבת בך. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי ככה כלפי מישהו...
האהבה ממבט ראשון וגם... אהבה הראשונה האמיתית שלי.
אני גם לא חושבת שאני אצליח להרגיש ככה שוב באותה עוצמה.
אני אוהבת אותך, מאוהבת בך. אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי ככה כלפי מישהו.
-אגרול צמחוני, מאוהב ואוהב ומתגעגע-