בד"כ אני נמנעת מלהמליץ על שירים. הסיבה לכך פשוטה, לכל אחד יש טעם (או חוסר טעם) משלו.

ולמה שאחלוק עם אחרים את האינטימיות שיש לי עם המוזיקה?

הפעם אחרוג ממנהגי ואציג שיר שמראה את דרך החיים שלי. זה שיר חדש של רונית שחר. זמרת שלדעתי לא קיבלה מספיק אהדה אצל הקהל הישראלי. זמרות כמוה נעלמות בים של המוזיקה הלועזית או המזרחית לכל סוגיה. קהל המאזינים מכיר אותה בעיקר בגלל השיר הישן "אהוב יקר". אני מתחברת לרוב השירים שלה, אבל השיר הזה נגע במקום עדין. מקום שאנשים נוטים להתעלם ממנו ובשבילי הוא כל העולם.

כל העולם:

לך תשאל את הקבצן ברחוב
"בשבילך, מה זה אושר? ומתי יהיה טוב?"
"אם תהיה לי מיטה חמה,
לחם, חמאה, בן אדם
אז יהיה לי את כל העולם"

לך תשאל את האיש השבור
"בשבילך מה זה אושר?
מה זה אושר גמור?"
"אם היא פעם תסלח לי,
ואם פעם תחזור, בן אדם,
אז יהיה לי את כל העולם".

ואני, שבאתי משם,
שנשבר לי הלב,
שלבשתי בגדים של קבצן, יודעת,
שכל מה שיש זה עכשיו, וזה כאן
וזה כל העולם

לך תשאל שחקן בלי במה
"בשבילך, מה זה אושר?
מנוחה לנשמה"
"אם יבוא רק עוד פעם
קהל לאולם, בן אדם,
אז יהיה לי את כל העולם"

ואני, שבאתי משם,
שנשבר לי הלב,
שלבשתי פנים של שחקן, יודעת,
שכל מה שיש זה עכשיו וזה כאן
וזה כל העולם.

אני, שבאתי משם
שנשבר לי הלב,
שלבשתי פנים של שחקן, יודעת,
שכל מה שיש הוא כבר כאן,
אז יש לי את כל העולם