החורף הגיע גם לישראל. הגשם לא מפסיק, מפלס המים בכנרת עולה. מפלס המים ברחובות חיפה עלה גם כן, והמכוניות מפלסות את דרכן בשחייה איטית בדרך ליעדן. האנשים לבשו מעילים והצטיידו במטריות, מוכנים לצאת אל הסערה שבחוץ. או שלא...

בימים אלו ניתן לחזות בסצנות של מאבקים אדם-מטרייה. המטרייה, בדומה לציפור, מנסה לשתחרר ולעוף לה לחופשי והאדם מסרב לשחרר ולהיפרד ממנה. רוב הפעמים המאבק הזה מסתיים במוות השל המטרייה ובאכזבה של האדם על כך שהוא צריך ללכת לחנות ולקנות חדשה (שלא לדבר על כך שהוא יירטב בדרך).

אז הינה כמה סצנות של מאבקים במטרייה:

אזהרה, אדם נאבק במטרייה (:

ובסוף המטרייה נשרת לשכב בשדה הקרב, כמו ציפור עם כנפיים שבורות...

אז למה בעצם התחלתי לכתוב את הפוסט?

הסיבה היא שאני מופתעת. מופתעת מהשלווה שבה אנשים מקבלים את העובדה שהמטריות שלהם לא מחזיקות מעמד יותר מכמה שבועות (ובמקרה הטוב - חורף אחד). אני מופתעת שהם מוכנים לערוך מאבקים עם המטרייה ולצאת מובסים.

אני מבינה שלא ניתן לצפות להרבה ממטרייה שעולה עשר שקל, אבל ברגע שהיא שבורה, אתה נשאר להירטב וזה לא כיף (במיוחד אם יש לך תיק עם מסמכים חשובים שיכולים להיפגע מהמים).

בשביל לא לצאת לזירה ולהיאבק על חיי המטרייה, אפשר לקנות אחת טובה. אבל טובה באמת. אחת שלא תתקפל אחרי משב רוח אחד. אחת שתחזיק מעמד שנים...

ולי יש אחת כזאת.

את המטרייה המיוחדת שלי קניתי כשטסתי לרוסיה לפני עשור. כן, קראתם נכון. עשור שלם אני הולכת עם מטרייה אחת.

היא בגודל של מטרייה ממוצעת, אבל היא עשוייה בצורה איכותית (ושוקלת בערך פי שניים ממטרייה בעשר שקל). אני יודעת שאיתה אני יכולה לא לפחד לצאת בגשם, אפילו אם יש רוח פרצים בחוץ. ויש בה עוד דבר מיוחד: היא מצמיחה פרחים כשהיא נרטבת.

אז הינה היא:

היום בבוקר והיום בערב אחרי הגשם:

שיהיה לכולם חורף נעים, בלי מאבקי מטריות. (: