לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל. אמנם לא סיפור אישי שלי, אבל סיפורם של מספר חיילים שמתועד בשלוש תמונות. כי כל החיילים נושאים איתם את הצלקות...

שני פרויקטים. שני צלמים שונים. שני מקומות שונים. ומטרה אחת - לראות מה החותם שהשאירה המלחמה על פניהם של חיילים.

הצלם Lalage Snow עשה את הפרויקט שלו "We are the not dead" בקבול. הוא צילם את החיילים הבריטים לפני, בזמן ואחרי השירות שלהם באפגניסטן (סדר כרונולוגי משמאל לימין).

אני מביטה בצילומים האלה ונחרדת. התמונה האמצעית מביעה כ"כ הרבה כאב. הגבות המקווצות, העיניים העייפות. מבט של אנשים שראו יותר ממה שהם רצו לראות.

בחורה...

הפרויקט של Claire Felicie התחיל אחרי שהבן שלה התגייס לצי הימי. "Marked" הוא פרויקט שהתחיל ב-2009 ונמשך לאורך השנה. בו צולמו חיילים אמריקאיים לפני, בזמן ואחרי השירות שלהם (סדר כרונולוגי משמאל לימין).

גם בפרויקט הזה התמונה האמצעית מזעזעת, אבל בניגוד לרוב התמונות בפרויקט הקודם, התמונה הימנית קורעת לב. האנשים נראים כמו צל של עצמם. החיוך כבר לא שמח כמו פעם, העיניים כבר לא בוקות, הפנים שהזדקנו כ"כ מהר עד שנראה שעבר עשור שלם בן תמונה שמאלית לימינית...

כואב לי על אלו שנפלו, אבל כואב לי יותר על אליו שעברו את מה שהם עברו. כי הזיכרונות ירדפו אותם עוד זמן רב. והצלקות יגלידו, אבל לא יעלמו.