כן, נעלמתי לתקופה די ארוכה. הסמסטר האחרון היה סיוט אחד מתמשך שסוף-סוף נגמר ואני מקווה שמעכשיו אחזור לעדכן בקביעות.
יהיו כאלה שלא יאמינו להתבכיינות הקטנה שלי ויגידו "זה בטח לא כזה נורא כפי שזה נשמע". תאמינו, זה יותר נורא ממה שזה נשמע. אם תשאלו אותי, השלט שתלוי בכניסה לקמפוס ואומר "ברוך הבא לטכניון - המכון הטכנולוגי..." צריך להתחלף ב-"Welcome to Hell", אבל זאת הדעה הפרטית שלי (ושל עוד כמה מאות סטודנים ששקועים עמוק עמוק בתוך התואר הזה).
בכל מקרה, בשביל לא להשתגע, הסטודנטים מנסים לקחת את החיים בהומור והינה מה יוצא מזה:
-קוברים אותם בסוף הסמסטר (תקוות וחלומות)
-מגן על השולחן מפני לחות של כוסות (תואר במתמטיקה)
-אחראי לכריתת יערות באמזונס (מבחן עם חומר פתוח)
-חולבים שם לסטודנטים את החיים (חוות מחשבים)
-מסיימים אותו במהלך ההרצאה (תשבץ בעיטון)
-תרופה לנדודי שינה (הרצאה)
-מילה נרדפת למשיח (רפרנס)
-כל יום באוויר ועדיין לא שמים לב אליו (רדיו הטכניון)
-שוקלים אותו כל יום (המשך התואר)
-מהו דום לב? (בחינת הגמר של סטודנטים לרפואה)
-לא מכבד קלסרי שמירת מקומות (שובר שורות)
-הכי ותיקים בטכניון (המקקים בחדר שלך במעונות עזה)
-מה שלא פותרים בש"ב במהלך הסמסטר (חוזר בשאלה במבחן)
-ניתן לנגב בו את הישבן בשירותים (תואר בפיזיקה)
-עסוק באיסוף כפייתי של עיתונים ופסולת (סטודנט לארכטקטורה) (הסבר: הם בונים מודלים)
-התואר שתקבלו עוד ארבע שנים (סטודנט בסמסטר תשיעי)
-ספורט שאפילו המתמטיקאיים יכולים להצליח בו (ריצת שברים)
-אין לו הוכחות, אבל עדיין סוגדים לו (ספר החדו"א של קופרמן)
-החומר הקל בעולם (חוקי איקס עיגול)
-מקבל מזון בהתאם לתוצאותיו (עתודאי)
-תקוע ליד בניין אולמן ואף אחד לא זוכר את שמו המדוייק (המחלק של "ישראל היום")
-הוסרט ויהיה יותר טוב מהספר (הוידאו של חדו"א ב-YouTybe)
-נהנים מהתואר (מלכי בריטניה)
-מצב של צניחת IQ עד לרמתו של זה שמתווכח איתך (שיווי משכל)
-נכנס באוזן אחת ויוצא באוזן השנייה (כדור 9 מ"מ)
(נגנב מהעיטון פקטור)
ובנימה אופטימית זו אני חוזרת למחברות ולספרים, כי המבחנים עדיין מחכים לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Strix