המאפיין העיקרי של סרטי פעולה, הוא הקצב המהיר של ההתרחשות (כן,
הפעולה. כפי שרומזת הכותרת של הז'אנר). גיבורי הסרט תמיד ממהרים. הם רצים ספרינטים,
נוסעים במהירות מופרזת, צוללים למצולות ומשתמשים בכלי טייס. הם יעשו הכל כדי להגיע
בזמן לעדם או כדי להתחמק מהסכנה על נפשם.
סרטי פעולה הם סרטים די מוגבלים בבסיס העלילה שלהם. סרט מסוג זה הוא
בד"כ סיפור של "הטובים נגד הרעים", כאשר הטובים מנצחים בתשעים ותשע
אחוז מהמקרים (וכמובן נגד כל הסיכויים). ואסור לשכוח שהשיטה לפתרון כל הבעיות היא
אלימות. זה נע מאגרופים, דרך כלי נשק חדים, אקדחים, בזוקות ועד להחרבה מרשימה של
ערים שלמות בפיצוץ אחד גדול.
אני כן אוהבת סרטי פעולה, אבל עם השנים פיתחתי סלידה מאלימות מוגזמת
חסרת משמעות דוגמת הסרט Django. אלימות הייתה ותהיה, אבל הבמאי בוחר במה המצלמה תתמקד. זה יכול
להיות מיקוד הומוריסטי ונקי כמו בסרטים של Jackie Chan או זה יכול להיות מיקוד סדיסטי וארגמן מדם כמו
של Quentin Tarantino.
עם התפתחות האמצעים הטכנולוגיים, סרטי הפעולה הפכו לרוויים באפקטים עד
לרמה שבא להקיא מרוב פיצוצים והתרסקויות. כמובן שהאפקטים מרשימים ומגרים את העין,
אבל צריך להישאר בגבול הטעם הטוב. אחרת זה נראה שהפיצוצים מנסים להסתיר משחק גרוע
או ליקויים בעלילה ובבימוי.
הינה רשימת סרטיה הפעולה שאהבתי (היא רחוקה מלהיות מלאה ותתעדכן עם
הזמן):
Die Hard
שנה: 1988
שפת מקור: אנגלית
מדינה: ארה"ב
במאי: John Mc Tiernan
משך: 132 דקות
קטגוריות: פעולה
על הסרט: עלילת הסרט מבוססת על הספר "כלום לא נמשך לעד" (Nothing Lasts Forever). העלילה מתחילה
כשהבלש, ג'ון מק'ליין, מגיע מניו-יורק ללוס אנג'לס כדי להתפייס עם אשתו לרגל חג
המולד. הוא פוגש אותה במקום עבודתה (גורד שחקים שמשמש כבניין משרדים). שם מתנהלת
מסיבת חג מולד לצוות העובדים.
על הדרך, קומץ של טרוריסטים פולש למסיבה ולוקח את
כל המשתתפים בה כבני ערובה. או שכמעט את כולם...
למה הוא: זה היה אחד מסרטי הפעולה הראשונים שראיתי בחיי. באותו הזמן הייתי
עדיין ילדה קטנה (שבע-שמונה) וממש התלהבתי מהסרט. כמובן שבאותו הזמן לא יכולתי
להעריך את כל היופי של התסריט, הדיאלוגים, המשחק ובכלל, כל מה שעומד מאחורי הסרט.
לפני זמן מה חזרתי וראיתי את הסרט שוב. אני חייבת לציין שזה אחד מסרטי
הפעולה הטובים ביותר שראיתי. הגיבור הראשי לא מתנהג כאילו הוא חסין לטילים. הוא
קודם כל בנאדם, עם הבעיות שלו במשפחה, עם ג'וקים בתוך הראש ועם חיים שהוא אמור
לנהל (אישיות עם רקע). לא הכל תמיד מתנהל כפי שהוא מתכנן ואין אלימות חסרת מטרה,
מה שתורם לתחושה של אמינות. יש גם מעט הומור שחור, דבר שעושה את האווירה קלילה
יותר. בקיצור, זאת קלאסיקה שהבמאים של היום צריכים לקחת ממנה דוגמא. כמובן בלי
העתקות (:
Mr. & Mrs. smith
שנה: 2005
שפת מקור: אנגלית
מדינה: ארה"ב
במאי: Doug Liman
משך: 120 דקות
קטגוריות: פעולה, קומדיה
על הסרט: סיפור על זוג נשוי שמנהל אורח חיים די משעם (לכעורה). הבעיה היא,
שאחד מהם עובד בסוכנות שכירי חרב מבלי שבן הזוג ידע – כך חושב כל אחד מהם לעצמו.
ואז, יום בהיר אחד, הם "בטעות" מגלים את האמת...
למה הוא: טוב, דבר ראשון – כמובן השחקנים. אנג'לינה ג'ולי וברד פיט הם פשוט משחקים
אותה (תרתי משמע).
הסרט עצמו פשוט ומצחיק. למרות שלקראת הסוף יש מעט הגזמה עם האלימות,
אפשר להבליג על זה.
מבנה הסרט מעניין: הוא נפתח בכך שהזיג הנשוי יושב בפגישה אצל יועץ
זוגיות ומספרים עם הפגישה הראשונה שלהם. ואז לאורך הסרט הם ממשיכים להופיע שם כמעין
reset בעלילה.
(Lola rennt (Run Lola run
שנה: 1998
שפת מקור: גרמנית
מדינה: גרמניה
במאי: Tom Tykwer
משך: 81 דקות
קטגוריות: פעולה, מותחן
על הסרט: הבחור Manni מעורב בעסקים מפוקפקים וצריך להביא סכום כסף נכבד לבוס שלו. איכשהו
בדרך הוא מצליח לאבד את הכסף ועכשיו יש לו עשרים דקות כדי השיג 100,000 מרקים לפני
שהבוס יגיע. למי הוא מתקשר? לחברה שלו Lola. היא מבטיחה שתנסה לעזור ומכאן מתחיל המרוץ נגד
הזמן.
למה הוא: אמנם זה לא סרט עם אפקטים מפוצצים, אבל הוא משלב בתוכו קטעי אנימציה
מצחיקים ומרעננים. כמו כן הסרט הזה בנוי בצורה מעניינת מאוד. ואם להיות יותר מדויקים
– בצורת לולאה. אני לא רוצה להרוס את הצפייה ע"י תיאור מפורט, לכן פשוט תצפו
ותגלו מה כל העניין.