המאפיין העיקרי של סרטי פעולה, הוא הקצב המהיר של ההתרחשות (כן, הפעולה. כפי שרומזת הכותרת של הז'אנר). גיבורי הסרט תמיד ממהרים. הם רצים ספרינטים, נוסעים במהירות מופרזת, צוללים למצולות ומשתמשים בכלי טייס. הם יעשו הכל כדי להגיע בזמן לעדם או כדי להתחמק מהסכנה על נפשם.

סרטי פעולה הם סרטים די מוגבלים בבסיס העלילה שלהם. סרט מסוג זה הוא בד"כ סיפור של "הטובים נגד הרעים", כאשר הטובים מנצחים בתשעים ותשע אחוז מהמקרים (וכמובן נגד כל הסיכויים). ואסור לשכוח שהשיטה לפתרון כל הבעיות היא אלימות. זה נע מאגרופים, דרך כלי נשק חדים, אקדחים, בזוקות ועד להחרבה מרשימה של ערים שלמות בפיצוץ אחד גדול.

אני כן אוהבת סרטי פעולה, אבל עם השנים פיתחתי סלידה מאלימות מוגזמת חסרת משמעות דוגמת הסרט Django. אלימות הייתה ותהיה, אבל הבמאי בוחר במה המצלמה תתמקד. זה יכול להיות מיקוד הומוריסטי ונקי כמו בסרטים של Jackie Chan או זה יכול להיות מיקוד סדיסטי וארגמן מדם כמו של Quentin Tarantino.

עם התפתחות האמצעים הטכנולוגיים, סרטי הפעולה הפכו לרוויים באפקטים עד לרמה שבא להקיא מרוב פיצוצים והתרסקויות. כמובן שהאפקטים מרשימים ומגרים את העין, אבל צריך להישאר בגבול הטעם הטוב. אחרת זה נראה שהפיצוצים מנסים להסתיר משחק גרוע או ליקויים בעלילה ובבימוי.

הינה רשימת סרטיה הפעולה שאהבתי (היא רחוקה מלהיות מלאה ותתעדכן עם הזמן):

Die Hard

שנה: 1988

שפת מקור: אנגלית

מדינה: ארה"ב

במאי: John Mc Tiernan

משך: 132 דקות

קטגוריות: פעולה

על הסרט: עלילת הסרט מבוססת על הספר "כלום לא נמשך לעד" (Nothing Lasts Forever). העלילה מתחילה כשהבלש, ג'ון מק'ליין, מגיע מניו-יורק ללוס אנג'לס כדי להתפייס עם אשתו לרגל חג המולד. הוא פוגש אותה במקום עבודתה (גורד שחקים שמשמש כבניין משרדים). שם מתנהלת מסיבת חג מולד לצוות העובדים.

על הדרך, קומץ של טרוריסטים פולש למסיבה ולוקח את כל המשתתפים בה כבני ערובה. או שכמעט את כולם...

למה הוא: זה היה אחד מסרטי הפעולה הראשונים שראיתי בחיי. באותו הזמן הייתי עדיין ילדה קטנה (שבע-שמונה) וממש התלהבתי מהסרט. כמובן שבאותו הזמן לא יכולתי להעריך את כל היופי של התסריט, הדיאלוגים, המשחק ובכלל, כל מה שעומד מאחורי הסרט.

לפני זמן מה חזרתי וראיתי את הסרט שוב. אני חייבת לציין שזה אחד מסרטי הפעולה הטובים ביותר שראיתי. הגיבור הראשי לא מתנהג כאילו הוא חסין לטילים. הוא קודם כל בנאדם, עם הבעיות שלו במשפחה, עם ג'וקים בתוך הראש ועם חיים שהוא אמור לנהל (אישיות עם רקע). לא הכל תמיד מתנהל כפי שהוא מתכנן ואין אלימות חסרת מטרה, מה שתורם לתחושה של אמינות. יש גם מעט הומור שחור, דבר שעושה את האווירה קלילה יותר. בקיצור, זאת קלאסיקה שהבמאים של היום צריכים לקחת ממנה דוגמא. כמובן בלי העתקות (:

Mr. & Mrs. smith

שנה: 2005

שפת מקור: אנגלית

מדינה: ארה"ב

במאי: Doug Liman

משך: 120 דקות

קטגוריות: פעולה, קומדיה

על הסרט: סיפור על זוג נשוי שמנהל אורח חיים די משעם (לכעורה). הבעיה היא, שאחד מהם עובד בסוכנות שכירי חרב מבלי שבן הזוג ידע – כך חושב כל אחד מהם לעצמו. ואז, יום בהיר אחד, הם "בטעות" מגלים את האמת...

למה הוא: טוב, דבר ראשון – כמובן השחקנים. אנג'לינה ג'ולי וברד פיט הם פשוט משחקים אותה (תרתי משמע).

הסרט עצמו פשוט ומצחיק. למרות שלקראת הסוף יש מעט הגזמה עם האלימות, אפשר להבליג על זה.

מבנה הסרט מעניין: הוא נפתח בכך שהזיג הנשוי יושב בפגישה אצל יועץ זוגיות ומספרים עם הפגישה הראשונה שלהם. ואז לאורך הסרט הם ממשיכים להופיע שם כמעין reset בעלילה.

(Lola rennt (Run Lola run

שנה: 1998

שפת מקור: גרמנית

מדינה: גרמניה

במאי: Tom Tykwer

משך: 81 דקות

קטגוריות: פעולה, מותחן

על הסרט: הבחור Manni מעורב בעסקים מפוקפקים וצריך להביא סכום כסף נכבד לבוס שלו. איכשהו בדרך הוא מצליח לאבד את הכסף ועכשיו יש לו עשרים דקות כדי השיג 100,000 מרקים לפני שהבוס יגיע. למי הוא מתקשר? לחברה שלו Lola. היא מבטיחה שתנסה לעזור ומכאן מתחיל המרוץ נגד הזמן.

למה הוא: אמנם זה לא סרט עם אפקטים מפוצצים, אבל הוא משלב בתוכו קטעי אנימציה מצחיקים ומרעננים. כמו כן הסרט הזה בנוי בצורה מעניינת מאוד. ואם להיות יותר מדויקים – בצורת לולאה. אני לא רוצה להרוס את הצפייה ע"י תיאור מפורט, לכן פשוט תצפו ותגלו מה כל העניין.

אתמול התחשק לי לראות סרט. נכנסתי לאחד האתרים החינאמיים שמאפשרים לראות סרטים און-ליין. סקרתי רשימה אחר רשימה של סרטים. איך לבחור מה לראות? לפי הצבעוניות של הפוסטר? לפי השם של הסרט? לפ התאור? לפי הדרוג של הצופים?

אחרי שנים של צפייה, אני כבר יודעת שאף אחת מהשיטות לא בטוחה במאה אחוז. רק בזכות הנסיון, אני יכולה להגיד בדיוק של תשעים אחוז איזה סרט יהיה טוב ואיזה לא. תקראו לזה תחושת בטן או ניתוח מידע מורכב שאני לא מודעת לו, אבל זה עובד וזה מה שחשוב.

לא הצלחתי למצוא משהו שיתפוש את תשומת ליבי, אז התפרשרית על "Iron man 3", ידעתי שהוא לא ירגש אותי יותר על המידה, אבל גם לא יהיה גרוע מדי.

בזמן הצפייה חשבתי לעצמי:

בימינו מוציאים לאור כ"כ הרבה סרטים, שקל ללכת לאיבוד ואני בטח לא היחידה שנאבקת למצוא סרט הולם שיעביר לי את הזמן בנעימים. אפילו שלכל סרט יש קטגוריה, ביקורת, תקציר וטריילר (שלדעתי הורס את כל הכייף, אבל מיילא), עדיין קשה לקלוע לאחד שבאמת תהנה ממנו. אף אחד לא רוצה לבזבז שעה וחצי מהחיים שלו על סרט שהוא לא אוהב.

בשביל להחליט מה לראות, אפשר לקרוא ביקורת בפורומים. אבל זה הרבה עבודה ולפעמים יש חילוקי דעות בקשר לאיכות של סרט זה או אחר.

תמיד אפשר לשאול חברים, אבל יש פה קאצ'. כשמבקשים ממני להמליץ על סרט, באותו הרגע הראש לי מתרוקן ואני לא מצליחה לחשוב על שום סרט טוב.

עד כמה נחמד היה יכול להיות אם מישהו היה עושה רשימה של סרטים ששווה לראות. ולמה המישהו הזה לא יכול להיות אני?

לכן החלטתי לפתוח פרויקט קטן כאן בבלוג, שיקרא "ספריית הוידאו שלי". במסגרת הפרויקט יחוברו פוסטים עם רשימות של סרטים שאהבתי (לפי קטגוריות) או סרטים מיוחדים ולא שגרתיים. יהיו פה סרטים שכולם מכירים וגם כאלה שאף פעם לא שמעתם עליהם.

חשוב לציין שאלה יהיו סרטים שאני אהבתי. הדבר לא מחייב אחרים להנות מהסרטים האלה ולאהוב אותם גם. לכל אחד יש את הטעם שלו.

כמובן שאתם יותר ממוזמנים להמליץ על הסרטים שאהבתם.

אני מחכה לסרט הזה מאז שראיתי את הטריילר לראשונה. מתי זה היה? לפני כמה חודשים.

הבכורה בארה"ב בנובמבר. הבכורה בארץ בשישי לדצמבר. אוף.

נראה לי שבשביל הסרט הזה שווה ללכת לקולנוע.

אז מה שהוא מצוייר, בשנים האחרונות משקיעים בסרטים מצויירים יותר מאשר באחרים.

ואם כבר התחלתי לדבר על סרטים. אני מתכננת לעשות רשימה של סרטים שאהבתי (כמובן שזה תכנון לטווח ארוך. ברגע שיהיה לי קצת יותר זמן לנשום).