אז קבעתי לנו מפגש ראשון עם מטפלת זוגית.
אדווח.
(ש' לקח את זה מאד קשה. זה בא לו בהפתעה. אני מודה שלא הקדשתי יותר מדי מחשבה על איך לומר לו שזה מה שאני רוצה לעשות. הייתי בטוחה שהוא גם מרגיש שמשהו לא בסדר וישמח על הרעיון. מסתבר שממש לא. כלומר הוא מרגיש אבל הוא לא חושב שזה משהו שיותר סקס לא יפתור. והוא חושב שככה זה החיים, והכל ענין של ציפיות, ויחסית למה שהוא רואה אצל אחרים אצלנו הכל זהב. והוא לא מבין למה אנחנו לא יכולים לדבר על זה לבד. והוא ישר לקח את זה לכיוון של בטח אני רוצה להיפרד ממנו. תכלס, אם זה היה הפוך, הייתי מגיבה הרבה יותר גרוע. אז אני מנסה לתת לו ספייס וזמן לחשוב על זה בתקווה שיבין שזה מהלך טוב. הולך להיות שבוע לא פשוט).
בינתיים בלה לה לנד, ביליתי את כל יום שני עם הבחור. נתתי לו כבר אות? נלך על ע'. למרות שאני מקווה שלא יישאר כאן מספיק זמן כדי להצדיק אות.
הוא בחור קשה. ללא ספק. כזה שאי אפשר לדעת מה באמת הוא חושב. אדיש. לא משתף – אבל מוציא ממני הרבה פרטים. שאי אפשר לדעת אם הוא צוחק או רציני. מצחיק. מהיר מחשבה. עוד לא החלטתי אם הוא מאלה שבאמת לא אכפת להם מכלום או מאלה שרק עושים את עצמם. אבל כל פעם שנראה לו שלקח את זה רחוק מדי, מבהיר שבעצם הוא רך מבפנים. קצת ילדותי אולי. למרות שהילדותיות מוסווית היטב באיזה אבק של דיכאון. דיכאון זו מילה קשה. אולי עצבות.
אני מנסה לפרט בפירוט רב ככל שניתן, כדי להסביר לעצמי מה בעצם מושך אותי בו? חוץ מזה שהוא מישהו אחר, וחדש ולא מושג. למה אני כל כך רוצה שהוא ירצה אותי? האם שוב כמו עם י', במידה והוא ירצה אותי אני אאבד עניין במהרה (לכאורה מטעמים אובייקטיביים. אבל תכלס לא שומדבר שלא ידעתי גם קודם. כנראה שהעניין המרכזי היה שכבר כבשתי והספיק לי).
למה כל כך מהותי ומשמעותי בעיני הדמיון שיש בינינו? כלומר, ברור שזה נחמד למצוא מישהו דומה לך – אבל למה אני לא מסתפקת בכך שהנה, מצאתי לי חבר נחמד? למה ישר אני רואה בו כבן זוג מפוספס? (בדיוק כמו עם א'). אולי זה בעצם מה שאני רוצה באמת, ובגלל שלא היו לי חברים טובים (friends) ממין זכר מזה שנים רבות אני קצת מתבלבלת? אולי אני צריכה לאפשר לעצמי את המקום הזה של חברים בנים שיהיו מצחיקים וחכמים ויאהבו איתי את אותה מוזיקה ואותם ספרים, ולא יהיו בני הזוג שלי. ולא ארצה לשכב איתם. ולא ארצה שהם ירצו לשכב איתי. ולא ארצה שהם יאהבו אותי ולא אדמיין שאני מאוהבת בהם.
ואסתפק במה שיש לי.