אשת חיל מי ימצא

לאו דווקא לפי סדר החשיבות:

כאתנחתא בין הרפתקאותיה המסעירות של קטניס אוורדין קראתי השבוע את פלטפורמה של מישל וולבק. וכך כתב מי שבמבט ראשון נקרא כשונא נשים מדופלם ובמבט שני נקרא כמי שבעיקר לא יודע לחיות עם עצמו:

 "אנחנו הופכים מודעים לעצמנו בתוך הקשר עם הזולת; וזה בדיוק מה שהופך את הקשר עם הזולת לבלתי נסבל".

אז נכון שזו לא אבחנה לגמרי מקורית שלו, אלא כזו שלכל הפחות מרפררת ל"הגהינום הוא הזולת" של סארטר, אבל עדיין. כמה מדויק.

(על אבחנה יותר מטלטלת של וולבק בספר הזה, בהמשך.) 

ואם אני כבר בעניין של אנשים שכותבים את המחשבות שלי הרבה יותר טוב.

גנצו כותבת כל כך יפה על זוגיות פתוחה (וזה רק טיזר. דוגמא לאפיזודה קטנה מהחיים. יש שם בבלוג עוד מכל טוב). ומנגד, סיפור הפרידה אולי המרגש ביותר שקראתי. וגם אליו אני מתחברת.

שני קיצונים של אפשרויות שאולי עומדות בפני, מעבר לפינת האפשרות השלישית, בה בחרתי בנתיים.