אשת חיל מי ימצא

עדכון ציפרלקס קטן: העניין עם ירידת החשק המיני מתחיל להסתדר. למרות שאני לא יודעת אם זה בגלל שהתרגלתי לתרופה -יש לי תחושה שזה יותר העובדה שאני יותר פנויה נפשית להשקיע במין.

ובכלל - שמתי לב בחודשים האחרונים שיש התאמה די מדהימה בין מידת החרמנות שלי לבין תקופת הביוץ (המשוערת, כן? אף פעם לא בדקתי באמת). מאחר ואני לא יכולה להאשים בעניין הזה את הלחץ החברתי להוליד ילדים בישראל, אני נאלצת פשוט להתפעם מהמנגנון האבולוציוני. 

אז אנחנו מנסים יותר לדבר על הסקס שלנו. כלומר, אני מנסה, וש' מנסה לשתף עם זה פעולה. וביום חמישי הייתה לנו שיחה מעניינת מאד. אני כרגיל האשמתי אותו בזה שהוא לא מספיק יוזם, ולא נוקט באמצעים שביקשתי ממנו, ושנראו לי שיוכלו לשפר את חיי המין שלנו. בין היתר ביקשתי שיותר יגע בי, בצורה מינית, ואפילו "מלוכלכת", גם אם זה לא בהכרח יוביל לסקס.

והפעם קיבלתי תשובה מפתיעה. הוא התעקש שהוא עושה בדיוק את זה, כל הזמן, אלא שרוב הזמן אני בכלל לא מבחינה בכך. שאני נכנסת הביתה, ויש לי אג'נדה מאד מסוימת של הדברים שאני רוצה לעשות, ואיך שהערב שלי הולך להראות, ואני בכלל לא שמה לב שהוא נוגע או מנסה.

והאמת היא שהוא לגמרי צודק. פתאום יכולתי לראות פלאשבקים של הסיטואציות האלה שהוא מדבר עליהן, ואיך אני מתעלמת כי אני בדרך למחשב או לטלוויזיה או לכל דבר אחר.

לאור ההצלחה של השיחה, החלטתי לדחות לפעם אחרת שיחה רצינית אחרת שתכננתי לעשות בתחום הזה, ובנתיים עולה רק בצחוק. אין דרך עדינה לכתוב את זה, אז הנה בדרך לא עדינה: סוגיית שיער הערווה. בשלב מסוים של תחילת היחסים בינינו הבנתי שש' היה מאד מבסוט אם לא היה לי כזה. אז בפעם הראשונה בחיי הלכתי לשעוונית (או פרוונית, במונח ששמעתי השבוע) והפכתי את עצמי לבת 6 מהמתנים ומטה.

מה אני אגיד לכן? תענוג גדול זה לא היה. אח"כ הבנתי שפשוט הלכתי למישהי לא כל כך מיומנת, אבל גם אצל אלו שהן סופר מוכשרות ומוצלחות, אני סובלת. זה כנראה בעיקר שזכרונות הכאב והסבל גורמים לזה שאני מוכנה לעבור את החוויה פעמיים בשנה בערך, ואז זה כל פעם מההתחלה, והכי כואב שאפשר. אז נכון, ש' מבסוט מזה נורא, ואין ספק שזה משפר את הסקס שלנו, כולל זה שגם לי האקט עצמו יותר נעים, וכמובן העובדה שמידת החרמנות הכללית עולה. ועדיין אני לא מצליחה להביא את עצמי לשגרת מריטה שכזו.

והאמת היא שזה קצת מרגיז אותי אפילו. בא לי שהוא יאהב אותי ככה, איך שאני. והוא אומר שברור ושכן, אבל ההבדל בתחושות שלו די ברור ועולה מתוך ההתנהגות והמעשים, למרות מה שהוא אומר.

ועוד שאלה קטנה לסיום, אם אנחנו כבר בנושא: ויברטור. אתן משתמשות? אני מודה שאף פעם לא ניסיתי, ושאני קצת חשדנית. הרי אחד היתרונות היחידים שיש לנשים בתחום המין, הוא היכולת לאונן בלי שזה הופך להיות פרויקט יותר מדי גדול. אז להפוך את כל הסיפור לכולל מכשירים, בטריות, ניקיון וכיו"ב?

זה חייב לתת חוויה מאד רצינית בתמורה כדי להיות שווה את זה, לא?

זהו לבנתיים. מקווה שזה לא היה קשה מדי לעיכול ביום ראשון בבוקר :-)

זה שכשאת מגישה עבודה, את בטוחה כמובן שהיא בינונית להחריד,

ואז כשאת מקבלת ציון מעלף את בטוחה שנפלה טעות, ושלא ייתכן שמדובר בעבודה שלך,

ואת אפילו הולכת למרצה שבדק את העבודה, כדי לבקש לראות את העבודה - עלאק בשביל לקרוא את ההערות-  

את מבקשת את זה כדי לוודא שהציון שרשום עליה הוא זה שהיה כתוב בהודעת המייל.

וזה שכשסוף סוף הרשית לעצמך לשמוח, את מספרת לכמה חברות בעבודה, שליוו אותך בייסורים של לכתוב את העבודה

מתוך הדיכאון, ומיד מציפים אותך רגשות אשם על שהעזת להשוויץ, כי למי בכלל אכפת מעבודה קטנה כזו, ובטח כל האחרות

היו שומרות מידע כזה לעצמן, כי ההצלחות שלהן הרבה יותר גדולות מאיזו עבודה סמינריונית מסריחה.

וזה כשאת הולכת וכותבת על זה פוסט בבלוג, ומאשימה את עצמך גם בהפרעת נפש.

(* הפוסט נכתב בלשון אישה, והלוואי והוא היה מתייחס לשני המינים)