אשת חיל מי ימצא

מה שקורה עכשיו, זה שאני חיה את החיים שלי בלי לחשוב עליהם יותר מדי. אולי קצת התעייפתי מהחפירה המתמדת, אולי זו ההשפעה של הציפרלקס, ואולי זו ההתמכרות שלי לכל מה שקורה ברשת, שהחריפה בחודשים האחרונים ומספקת לי איזה סוג של מציאות אלטרנטיבית, מרדימה כזו.  

ואז פתאום התת מודע שלי מתגבר עלי, ושולח לי מסרים.

כמו החלום שחלמתי הלילה. חלמתי על א'. אותו א' מימיו הראשונים של הבלוג. זה שעבד איתי, ועזב כמה חודשים לפני שאני בעצמי עזבתי את מקום העבודה הקודם. זה שהתחתן ושבאופן כללי היה כולו בלתי אפשרי עבורי. בחלום הייתי במקום שהיה סוג של תוכנית ריאליטי, מעורבת במחנה קיץ. זו ההגדרה הכי טובה שיש לי למה שהלך שם. היו שם המון אנשים שאני לא כל כך מכירה, שחייתי איתם בבית שהיה הכלאה של בית האח הגדול עם פארק מים. והיו מצלמות, וידעתי שאני מצולמת לטלוויזיה. ופתאום, משום מקום, א' הגיע. ולא ממש אמר כלום, אבל היה ברור שהוא בא כדי להיות איתי. ושכבנו שם על הדשא, צמודים אחד לשני, מחובקים, מתנשקים, ועוד כל מיני תענוגות. והייתי מאושרת במידה שאני בכלל לא בטוחה שהיא אפשרית לא בחלום. הלב שלי היה מלא עד גדותיו באהבה, ותחושת שלמות, כזו שמעלימה את כל הדברים האחרים שקיימים- ובמובן הכי בוטה שאפשר, כי כאמור היינו מצולמים לטלוויזיה, ולא היה אכפת לי בכלל. וידעתי שזה לא הגיוני, כי הוא נשוי באושר, וכי כל מי שמכיר אותו יודע שהתנהגות כזו היא ההפך הגמור ממה שא' מסוגל לעשות - חלום או לא חלום. אבל לא שאלתי שאלות מיותרות. הייתי מאוהבת ומאושרת. ואפילו לא הפריע לי שבחלום הוא היה הנשקן הגרוע ביותר שאפשר לדמיין. מאלה שמנשקים בפה מלא רוק, ולסת חלשה. (אבוי...).

ומילא החלום. הבעיה האמיתית היא לקום מחלום כזה. הרגשתי שאני נקרעת ממציאות שאני לא רוצה לעזוב. קמתי אחוזת געגועים לא', רוצה להתקשר אליו, לפחות לשמוע את קולו.

וכל זה קרה בלילה שאחרי עימות נוסף עם המציאות, שגם הוא תפס אותי לא מוכנה. 

מישהי שאני מכירה בנסיבות מקצועיות מסוימות ביקשה להיפגש איתי, וביקשה שהפגישה תיערך בבית קפה סמוך למקום העבודה, כדי שלא יפריעו לנו. וגם ביקשה לשמור את דבר הפגישה בסוד. ואני בניתי תילי תילים של משמעויות אפשריות לפגישה הזו. בסופו של דבר החלטתי שהיא כנראה רוצה להציע לי עבודה. למרות שבדיעבד זה ממש לא היה הגיוני. קודם כל בגלל שרק השנה התחלתי לעבוד כאן, ומקום העבודה הזה מצוי איתה בקשרי עבודה, ומאד לא סביר שהיא הייתה מנסה ככה "לגנוב" עובדת חדשה. מעבר לזה, אני לא חושבת שעשיתי כאן בנתיים איזה רושם בל ימחה, כזה שיצדיק ניסיון לחטוף אותי.

אבל זה מה שחשבתי כשניסיתי לשער מה מטרת הפגישה. והדבר המפתיע היה שהייתי מאד מרוצה מהאפשרות הזו. ולא בגלל איזו מחמאה לאגו, על זה שרוצים להציע לי עבודה. אלא בגלל שחשבתי לעצמי שזו יכולה להיות אפשרות למצוא עבודה שיותר תתאים לי.

וזה לא שאני לא מרוצה מעבודתי הנוכחית. באמת שאין לי טענות. וברוב הזמן אני נהנית ולומדת המון. ומרגישה שאני עושה טוב. שזה משפט שלא ממש הייתי יכולה להגיד על עבודתי הקודמת (מלבד החלק של הלמידה). ועדיין. עדיין לא הצלחתי למצוא את העבודה שאני ממש אוהב, וארגיש שאני מעולה בה. וזה נורא מסתכל.

וכמובן שהיא ממש לא רצתה להציע לי עבודה. אלא בסה"כ לראיין אותי לעבודת הדוקטורט שלה. (שזה קצת מוזר, לזמן פגישה בכזו חשאיות, בלי לציין אפילו ברמז את מטרתה. ובלי להשאיר לי את הבחירה האם אני מעוניינת להתראיין לעבודה הזו).

ושוב, נשארתי עם המחשבות, שבכלל לא רציתי להזמין.

 עדכון 20.6: לא סתם הגיע החלום, כנראה, כי בדיוק דווחתי שא' ואשתו מצפים לילד/ה. בהחלט צובט בלב.

ציטוט היום:

Tell me the truth, Frank, remember that? We used to live by it. And you know what's so good about the truth? Everyone knows what it is however long they've lived without it. No one forgets the truth, Frank, they just get better at lying.

המעשה הרע של היום:

תכתובת טיזרית ומיותרת עם האקס בפייסבוק.

תכתובת טרום טיזרית בטוויטר.