אז בואו נעלה שלב. ולצורך הדיון בלבד, אני אודה שיש בי מחשבות על סוף ועל פרידה.
כאילו סיום הפרק של החלפת העבודה פינה לי את הראש להתמודדות הבאה. הזוגיות.
(מחשבות ראשונות. חייבת לנקז אותן החוצה)
לא מספיק טוב לי. אני לא מרגישה מאוהבת. לא מתרגשת ולא מרוגשת. משועממת. מאוכזבת.
לא מרוצה מהסקס. לא בא לי לשכב עם ש', ובא לי מאד לשכב עם מישהו אחר. לא סתם סטוץ מזדמן. אבל מישהו אחר. רוצה להשתדל. לטפח את עצמי. רוצה גוף שרועד מתשוקה לקראת הפעם הראשונה. רוצה לטעום את הטעם של הנשיקה שלו.
רוצה הזדמנות לאהבה עם מישהו שיותר יתאים לי. יאתגר אותי יותר – אינטלקטואלית, קודם כל. אבל גם מהבחינה שהוא לא יהיה כולו שלי. לא מדובר חלילה בלחזור להתאהבויות של גיל 16, בהוא הלא מושג. קשה לי להסביר.
להבדיל מהפעם הקודמת שבה סיימתי זוגיות של שנים, אני כבר לא כל כך צעירה. לא יהיה לי קל "לחזור לשוק".
הלוואי והייתי פשוט מתאהבת במישהו אחר והוא בי, והייתי עוזבת את ש' בידיעה שיש לי מישהו אחר.
אבל יש לי הרגשה שזה פשוט לא ילך ככה. בקלות.
איפה אגור? איך מפרידים נכסים. איזה בלאגן. אין לי כבר חברות רווקות. אני אהיה כל כך לבד.
ואיך מתמודדים עם המשפחות?
לא רוצה להיות לבד. מפחדת. מפחדת ששוב אתפשר.
ככה לעזוב אחרי 6 וחצי שנים? בלי לנסות להילחם? (לא בא לי).
ש' שוכב בחדר השני, חושב שהכל בסדר.
ומה נסגר עם ההתאהבות החדשה? אני כמו הילד שצעק זאב. מתאהבת כל שני וחמישי. בסוף לא תאמינו לי. ואיך אני אדע בעצמי? אבל אני יודעת. יודעת היטב לזהות את כאב הבטן הזה. את התשוקה אליו. וזה בכלל לא משנה שאני לא מכירה אותו עדיין. הרי כל פיסת מידע חדשה שאני מתוודעת אליה רק מחזקת את התחושה שיש בו משהו. שאולי זה הוא. (פסיכית).
מה לעזאזל הוא מרגיש? חייבת להתנהג יותר באדישות. אם הוא כל כך חכם כמו שנראה לי, הוא יזהה בקלות את הקטע שלי.
ואם זה באמת הוא, זה חייב להיעשות כמו שצריך. לא בבגידה. ולא מהר מדי. זה שאני מרגישה ככה כל כך מהר לא אומר שגם הוא. כנראה שלא. אבל זה גם לא אומר שזה לא יכול לקרות. אסור לי להפיל את עצמי עליו ככה, כי זה מה שאני מרגישה.
מעניין אם תחושות כאלו יכולות להיות חד צדדיות. שאני מרגישה ככה, כמעט ממבט ראשון, והוא לא מרגיש בכלום. צריך היה להיות מנגנון אבולוציוני ביולוגי שלא יאפשר את זה. שיפעיל את הורמוני ההתאהבות רק כשזה הדדי.
כינוי:
מיס ביהייב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
