פוסט 15
בסדר,לפעמים אפילו הטובים שבניינו מחליטים בפזיזות
החלטות גרועות,החלטות שאנחנו יודעים שנתחרט עליהן תוך רגע.
תוך שנייה,בעיקר בבוקר שאחרי.
טוב,אולי לא נתחרט לגמרי כי פחות...
אתם יודעים, החלטנו להסתכן,
אבל בכל זאת, משהו בתוכנו מחליט לעשות משהוא משוגע
משהו שאנחנו יודעים שבסוף יתנקם בנו.
כן,אבל אנחנו עושים אותו בכל זאת,לא משנה מה...
אני בעצם אומרת,שאנחנו אוכלים את הדייסה שבישלנו..:\
יחס גורר יחס.
זאת הקארמה ,ולא משנה איך תסתכלו על זה...
הקרמה מסריחה.
בדרך זו או אחרת הקארמה,
תוביל אותנו להתמודד אם עצמנו.
נוכל להסתכל לקארמה שלנו בעניים,
או שנוכל לחכות שהיא תפתיע אותנו מאחור.
בדרך זו או אחרת,הקארמה תמיד תימצא אותנו...
לא משנה כמה נתאמץ,לא נוכל להתחמק מהקארמה שלנו,
כי היא עוקבת אחרינו הביתה.
אני מניח שאנחנו לא ממש יכולים להתלונן על קארמה,
אין בה חוסר הגינות, היא לא בלתי צפויה
היא פשוט....מאזנת את החשבון
וכמה שהסיכונים להידפק גבוהים יותר,אז כמובן...
אנחנו מסתכנים בכל מקרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
