מאתיים טיפות של אושר

תם ונשלם.

גלעד, חזרת אלינו, לבית של כולנו, בישראל, במצפה הילה. כל כך ציפינו לך ורצינו שתגיע. בשלבי המעבר חששתי מאנשים שינסו לקלקל את הרגעים האלה, שכן כל היתקלות בודדת יכלה לסבך את הכל. ולא, אתה חוזר כמתוכנן, נוחת בארץ ורואה את רה"מ והרמטכ"ל, ולפני שאתה מספיק להפנים, הם מחבקים אותך, איש איש בתורו. ואז אבא ואמא מגיעים ואז כולכם יוצאים מבסיס תל נוף לאחר שהייתם ביחד זמן מה. ואפילו ניסו לשמור שלא יהיו יותר מדי צלמים וכתבים, כדי לא לשגע אותך. רק עכשיו יצאת מבידוד וכבר נחת בעולם כולו, וכל העולם רוצה לפגוש אותך.

והייתה המראיינת הנוראה במצרים, אבל עמדת בזה כל כך יפה, פשוט לא להאמין. ואז באו כולם במצפה הילה ונופפת להם לשלום, מה לעשות שאתה לא רגיל לכל כך הרבה אנשים.

ואתה עוד תתרגל. תתרגל לאנשים ותתרגל לפייסבוק ותתרגל לכל מיני דברים מוזרים אחרים ברשת. ותתרגל לריאליטי (אני עדיין לא התרגלתי לתוכניות האלה, לדעתי הם "מרפסות" את המוח). ועם השיקום תוכל אט-אט לחוש את גופך כפי שהיה לפנים, ונפשך תתחזק ואולי עוד שנה-שנתיים תוכל להתחיל ללמוד ולעבוד, ואל תדאג אם תתחיל את החיים יותר מאוחר, האיחור הזה נתן לך כל כך הרבה ניסיון חיים ותכונות טובות, שגם יום אחד תהיה לך עבודה טובה ותואר (אם תרצה, כמובן), ואישה וילדים. ואולי עדיין תסבול מסיוטים חוזרים, אבל אט-אט הם יגיעו בתדירות פוחתת והולכת.

תחשוב שאלו החיים שיכולים להיות לך אם תמשיך להיאבק (הפעם לשיקום גופך ונפשך) ולא תאבד תקווה. ואולי, במקרה שלך, אפילו חיים יותר טובים ממה שתיארתי. אני בטוחה שאתה כעת ותמיד תהיה בן אדם טוב שירצה לעזור ולתרום. יום אחד גם אתה תהיה חלק מהחברה הזו, שעובדת ולומדת, ואולי עדיף באיחור, כדי שעם ניסיון החיים שיש לך תוכל להצליח להנות מאותם החיים, ניסיון שלרוב האנשים, מן הסתם, חסר (רוב האנשים הם במירוץ חסר תוחלת להספיק לחיות, מה שלא תמיד קורה).

שתהיה לך הצלחה בשיקום ושולחת המון אהבה וחום,

מורנייה