מאתיים טיפות של אושר

היו היה אחד. הוא נולד למשפחה ענייה ממעמד הפרולטריון. מה שנקרא, צווארון כחול.

והייתה אחת. נולדה לאותה המשפחה שנה אחריו. האמא מתה בלידה שלה.

פעם ביום ראשון הם קיבלו מנת בשר קטנה. האב נתן לבנו שליש מנה, לעצמו עוד שליש, ואת השליש האחרון חילק בין כל שאר האחים (אבא מצא אישה אחרת בינתיים). הבנות לא קיבלו דבר. גם לא היא.

כשהיה בן 14 מתו שלושה מאחיו הקטנים משחפת. ביום שאחותו חלתה, הוא החל לתת לה את מנת הבשר שלו. לא שזה עזר הרבה, גופה היה חלש מרעב תמידי, והיא נאלצה להמשיך לעבוד, אחרת לא היה כסף גם למנת הבשר החודשית של המשפחה.

כשהיא מתה, הוא ואביו גידלו את האחות הנותרת בת ה-6. הוא נשבע שגורלה לא יהיה כגורל אחותו המתה. מעתה כשישבו לאכול, היא קיבלה שליש מכל מנה.

היא ואחיה חיו עוד 90 שנים והביאו ילדים רבים לעולם עם בני זוגם.

יחי השיוויון המגדרי!

נ.ב. ממליצה מאוד ללחוץ על הפליי של הסרטון בצד ולהאזין עם אוזניות טובות. גורם לי לגוש בגרון כל פעם מחדש.