מאתיים טיפות של אושר

חששות

אני מתה לברוח,

אבל צריכה להישאר

בוכה דמעות של עצב

מהול בשמחה, מהולה בעצב

אינני יודעת

עוד מה עליי לעשות

כדי להיות איתך

לחזות בך מתרחק ממני

קורע את לבי

וזה הכל באשמתי,

הכל באשמתי..

לפחות אתה עדיין כאן

ודי טוב לנו בינתיים.

זו המציאות שמסנוורת,

שלוקחת לי מילים,

איכשהו תמיד נופלת על אותם האנשים,

הכיצד אדע שדווקא אתה שונה מהאחרים?

שונה מהאחרים.

© כל הזכויות למילות שיר זה שמורות לבעלת הבלוג, Mornie Is Come. אין להעתיק ו/או לפרסם בשום צורה ומדיה ללא רשותה ובמקרה של אישור ממנה יש לתת לה את הקרדיט.

אז עשינו את זה, שכבנו. היה לא הכי משהו. לא כאב, שזה נקודה לזכותו, אבל אולי לקוטל הזרע הייתה השפעה כלשהי בעניין זה. מצד שני פשוט לא נהניתי. אני נהנית יותר מזה שהוא נוגע שם ולא מחדירות של ממש. עצוב אה? מעניין אם זה אומר שהוא דומה לאחרים או שונה מהם.

פעם ראשונה שאני שמחה שאף אחד לא נכנס/מגיב כאן.

תודה בכל מקרה,

מורנייה.