מאתיים טיפות של אושר

טוני נרגע לאחר שעבר התקף פאניקה מול הפסיכיאטרית שלו.

טוני אומר לפסיכיאטרית: "לפעמים מה שקורה כאן זה כמו לחרבן חרא.",

הפסיכיאטרית עונה: "כן, נכון, אף שאני מעדיפה לחשוב על זה כעל לידה של תינוק"

טוני עונה: "סמכי עליי, זה כמו לחרבן חרא".

פעם ראשונה שאני מצטטת סדרה בכתב. נראה לי שלמדתי רבות מסדרת ראש המאפיה הזה והפסיכיאטרית שלו. ובמציאות אני חושבת שכבר מזמן הפסיכיאטרית הייתה מדווחת למשטרה. עכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים שהיא מטפלת בו, אמנם נחסכו כמה מיתות בודדות של קרובים אליו (הוא למד לשלוט בכעס שלו, ולא להכות מישהו עד מוות), אבל היא כל כך עמוק בפנים שאם היא תדווח עכשיו, חייה יהיו בסכנה מוחשית. מספיק שפעם אחת היא נאנסה ביציאה מהעבודה ובקושי רב מאוד לא גילתה לטוני על כך, על אף הידיעה שרק הוא, מכל האנשים שהיא מכירה, היה יכול להעניש אותו (המשטרה התרשלה בלקיחת הראיות ולכן האנס שוחרר). אם היא הייתה משתפת אותו, היא הייתה שותפה לרצח.

בכל אופן, מעניין לראות את הסדרה הזו.

מומלץ לנסות. רק תוודאו שאתם לא פסיכוטיים/פסיכופתים, כדי שזה לא יעורר בכם אלימות בלתי נשלטת.

מורנייה

נ.ב. כמה גשם ירד היום! מקווה שמשהו מזה ינקה גם את ליבנו ואת הביוב התעשייתי שיש בים ובנחלים. שיהיו קצת דגים קרוב לחוף, לימים השחונים שמחכים לנו (האקלים הופך אט-אט מדברי יותר).