תמיד בפסח אני במצב של פרודה. יש כמה דברים שמפריעים לי בזה. אחד, למה אני לא מצליחה להישאר בקשר זוגי יותר מחצי שנה. שניים, למה זה נהרס איתו. למה הוא לא רצה יותר.. אולי הוא הבין שאנחנו רחוקים מדי בגיל. אבל הוא בעצמו אמר שאהבה יכולה לנצח את זה. וניסינו שזה יקרה. אבל בתנאים שאני יכולתי, זה לא התאים לו. והוא לא רצה לעבור לקריית גת כמו שהצעתי. לא יכולה להתרחק יותר מזה, ולא רוצה להעביר את כל חיי, גם הלימודים וגם הבוגרים, בתל אביב. שונאת את העיר הזאת, שונאת את הלחות והזיהום, שונאת את האנשים, שונאת את הרעש ואת החום. שונאת כל מה שיש בעיר הזו (חוץ מכמה מועדונים טובים, אבל בשביל זה לא צריך לגור שם).
הוא לא רוצה להשתנות. אין דבר כזה לא יכול. לא יכול זה כשאתה משכנע את עצמך שהגעת לאיזשהו גיל שבו שום דבר לא ישתנה, הכל יתקבע לאופי אחד. זה שקר שאתה משקר לעצמך. הכל כדי לא לשנות הרגלים, הכל כדי להישאר כמו שהיית בגיל 25, 20 אפילו.. לא שיש לי מושג איך היית בגיל הזה, אבל נראה שגם לא אגלה לעולם. ואם ידעת שלא תרצה להשתנות, למה השלית אותי? למה כתבת לי את המכתב ההוא שבעקבותיו חזרנו? אתה מבין למה סטרתי לך? סטרתי לך כי הרגשתי שאתה משחק ברגשות שלי, מתמרן אותי, גם אם לא בכוונה, להיות שוב פעם בת הזוג המושלמת שלך, זו שתיכנס לתבניות שלך ותתאים בול לכל הדרישות שלך.
אז יש לי חדשות בשבילך, אני לא אשתנה בשביל מישהו שלא מוכן להשתנות בשבילי. אתה ניסית בעיקר לסבול, להראות שקשה לך, כדי ש(במודעות או שלא במועדות) ניפרד. לא באמת רצית להשתנות.
אם אני הייתי אמורה להיות האהבה של חייך, היית מוכן להקריב (ואני יודעת שזאת חתיכת הקרבה) שנתיים-שלוש מהחיים שלך כל עוד אני בלימודים. לתת לי את הזמן שלי לגדול ולהתפתח. יכולת לתת. לא רצית. כנראה כי זה לא היה מספיק אמיתי בשבילך כמו שזה היה בשבילי.
באיזשהו שלב הרגשתי שיש לנו בית, וחתולה שאנחנו מגדלים. הרגשתי שזה מתקרב למשהו אמיתי, אמיתי גם בשבילך. ותמיד אשאר עם השאלה הזו תלויה באוויר: זה היה אמיתי בשבילך בכלל?
הדבר היחיד שאולי אולי עונה לי במשהו על השאלה זה כשאמרת עם מי יצאת קצת לפני שהכרנו, ושזה הרגיש לך מעפן ולא אמיתי, חסר תוכן. ואיתי זה הרגיש חי. אך האם באמת זה אומר שזה גם הרגיש לך אמיתי?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mornie Is Come