מאתיים טיפות של אושר

לא מחוברת לעצמי בשיט.

אחי מתחרפן, ואין לי איך לעזור לו.

אני אחות רעה שאני רוצה רק להתרחק ממנו? שהוא מפחיד אותי? שאין לי סבלנות אליו יותר?

יש לו אספרגר. לא שהוא מוכן להודות בזה בפני עצמו, אבל מה זה כבר משנה. יש לו גם OCD, וככל הנראה גם תחושת אשמה ענקית, ביטחון עצמי נמוך, עצב, בדידות, דיכאון וסבל.

איך מתמודדים עם זה????!!

סעמק טוב?

שנה טובה וכל זה. הלוואי ואחי ירגיש טוב ויהיה שמח ומאושר, בלי אלימות ובלי סבל. די, נמאס כבר.

מורנייה.