וזה מעניין. לחוות את עצמי האדישה. אני עונה לאנשים בלי לחשוב הרבה ובלי ממש להקשיב להם. הם לא ממש מעניינים. או יותר נכון, לא כל מילה שניה שלהם מעניינת כמו פעם.
אדישות פוגעת בי כי היא אומרת לי שלאדם שמולי לא מעניין מה יש לי לומר. אבל לפעמים צריך להיות אדיש כי אי אפשר כל הזמן להקשיב.. גם זה שם גבולות למי שמדבר איתך. גורם לו להבין שעכשיו אין לך כוח. אולי אדישות היא לא נוראה כל כך.
ראיתי את החתול היום. התחבקנו אפילו לרגע ואמרנו שלום. הוא היה נראה יפה, ונראה שקנה סוף סוף מכנס חדש. חבל אה? חבל שזה גם לא יכול להסתדר בינינו אף פעם. אה, ואם אתם רוצים לדעת, ויקטור התארס. זהו, זה רשמי, אין לי מה לחפש שם יותר.
עדיף להיות אדיש במצבים כאלה, לתת להם לחלוף, לקרות. זה עובר והנה אתה שלם שוב. נכון שלא טוב להיות כך כל הזמן, אבל מדי פעם, זה מרגיע. נותן תחושה שהחיים לא קשים מדי. והם באמת לא קשים מדי.
הנה, הבחור שדיבר איתי וכרגע לחוץ ואין לו זמן, פעם זה היה ממש מטריד אותי. היום? ברגוע. יש לי דברים אחרים לעשות וכיף לי בהם מספיק כדי לא להצטרך אותו, ואת היחס שלו. זה טוב דווקא.
מורנייה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mornie Is Come