"מה קורה איתי? לי קוראים פלפלת, וזו כפינה, כפית קטנה של פלא, הביטו מה עשתה לי, כפית הפלא, אני כל כך קטנה, לכל אני מוכנה!!!! טם טם טם טטם!"
בערך בנוסח הזה היו השירים ששרנו כשהתחלנו להתחרפן עם החברים :) ידיד אחד שהשתתף היה מאיילים (כפר איילים, למעוניינים), והשני היה ממקום מרוחק ליד הגבול עם מצרים. הוא היה ג'ינג'י וכשהציע שאנחש את מוצאו, מיד אמרתי עירקי. הוא היה בהלם שמישהו אשכרה ידע. סיפרתי לו שהאקס שלי היה ג'ינג'י ועירקי שלם. שרנו ביחד שירים ושילבנו שירים ומחאנו כפיים ותופפנו על הברכיים. היה כל כך מצחיק וכיף! אלו אנשים איכותיים שיש להם דמיון ויצירתיות. אני רוצה עוד אנשים כאלה בחיים שלי :)
סביבנו ישבו כמה חברים שומרי שבת (בערך), וכשכיביתי בטעות את האור ביציאה מהשירותים, זה היה אסון לאומי לכמה דקות, עד שמישהו בהיסח דעת הדליק אותו. מזל שיש חילוניים גם! P:
יצא לי להכיר שם גם אנשים שסתם יוצא לי לראות מסתובבים באוניברסיטה, ולאחר מכן עלינו ממש על הגג של הכפר, ובאמת הרגשתי שאני נמצאת בתוך איזה שבט ישראלי מתקופת התנ"ך, גם כי האבנים ירושלמיות וגם כי הגגות בנויים בצורה שמחפים אחד על השני. ועל הגג עשיתי אקרו עם פינקי (ידיד שלי). זה היה קצת פדיחה בהתחלה כי רגליי שעירות מאוד כרגע, והייתי עם שמלה ארוכה, אבל בחשכה אף אחד לא ראה כלום :) סביבנו היו אורות של כל באר שבע, והרגשתי באמת בעולם אחר.
המסקנה שלי מכל זה היא שלא צריך ללכת רחוק כדי למצוא שמחה פשוטה, לפעמים היא ממש מתחת לאף.
שבת שלום,
מורנייה.
נ.ב. עכשיו נזכרתי שהיה לי כאב ראש מפעם כל הערב, ואף שנחתי מדי פעם, זה לא פגם בהנאה :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mornie Is Come