איש חסר בית שואל אותי מה השעה. הוא הפחיד אותי, והוא הבחין בכך. הוא אמר: 'אל תפחדי'. אמרתי לו את השעה.
רצתי עכשיו והרצתי בראש את כל מאורעות השבוע החולף. הייתי בסיציליה. נהניתי כל כך שלא רציתי לחזור. הסיבה שחזרתי היא כדי לראות את איבי וסאפירה שלי. אילולא הלימודים הייתי ישר חוזרת לסיציליה ומבלה שם. אמרתי לבעל הפונדק שארצה לשוב לעבוד אצלו בקיץ. משם אני רוצה לטייל בכל אירופה. בתקווה שהקשרים שיצרתי עם שני הגרמנים שהכרתי שם יאפשרו לי לבקר בעוד חלקים באירופה, אנסה להגיע לגרמניה ולוינה.
על הגרמני נדלקתי. בחור נאה (על אף צבע שיערו הבלונדיני), שמתחיל פוסט דוקטורט בוינה והוא בן 29 בלבד. בחור רציני עם רצינות האופיינית לגרמנים (כנראה), שככל הנראה הסתקרן מהפתיחות וחוסר הקפדנות שלי, המאפשרים לי יותר חופש וחירות משאולי יש לו, למרות שאין לדעת בדיוק מה זה שהדליק אותו בי. אני דווקא רציתי לחקור את הרצינות התהומית שבה הוא לוקח את החיים. כל רגע ורגע בהם למעשה. הבחורה הגרמנייה יותר קלילה ממנו, ועל אף שמרגיש שמשהו בה לא התגבש עד הסוף, אני רוצה להאמין שזה עוד יקרה, כי באמת נהניתי במחיצתה, במיוחד לעשות שטויות.
אני אוהבת את החוויות שעברתי. אני רוצה לשוב לשם. אני מרגישה שמיציתי את התואר שלי ושאני נשארת בו רק כדי לסיים משהו אחד כמו שצריך. ההמשך שלי הוא לא בהנדסה ביו רפואית, אולי ביולוגיה, אולי אומנות, ואולי שניהם, כמו שרציתי בעברי.
לחיי ההרפתקאות!
מורנייה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Mornie Is Come