מאתיים טיפות של אושר

רציתי להרוג את החתול הקטן של חבר שלי. הוא לא הפסיק ליילל ואני רק חשבתי כמה הוא חלש ופגיע. היללות צרמו ולא יכולתי להקשיב לו עוד. הוא תבע את הפטמה שלו כל כך חזק שזה עלה לי על העצבים. חבר שלי בדיוק מכין לו את הבקבוק, שיחכה דקה. אני מנסה להרגיע אותו והוא ממשיך בשלו.

הפעם זו הפעם הראשונה שרציתי להרוג יצור שלא ראיתי טעם שהוא יחיה. למה שיצור כה חלש שיכול ליפול לאמא שלו מהגג אמור לחיות? הוא תובע בצרחות את האוכל שלו, ולפי חבר שלי היה היחיד שצווח כל הזמן.

קראתי על זה. נשים שהורגות את ילדיהן. מסתבר שביום הראשון לחייו האם מעריכה את סיכויי ההישרדות שלו. אם לדעתה הוא לא יכול לשרוד, כי יש בו פגם או דברים אחרים: היעדר בן זוג, היעדר פרנסה, גיל צעיר, וכן הלאה, אז היא עשויה לנטוש אותו או להרוג אותו. מתן לאימוץ היא דרך שיש לחשוב עליה אחרי רציונליזציה של הדברים, כי מדובר בתכונות שטבועות בנו עמוק מאוד.

אם התינוק כבר עבר זמן מה בחיק אימו, היא עשויה להרוג אותו מתוך דיכאון או מחשבה מוטעית שמסוכן לו מדי לחיות. לפעמים היא תהרוג גם את עצמה. היא רואה בו המשך שלה ותהרוג את שניהם כדי שיהיו יחד.

ניסיתי להבין מה אני רואה בחתלתול העצבני הזה שרק רוצה לאכול. כעסתי עליו שהוא מצווח עליי כשאני מנסה להרגיע אותו. הוא הכניס אותי לחוסר אונים. מצד שני רציתי שיהיה רגוע, שלא יבכה ויוציא את הגרון. הוא נראה סובל מזה. בסוף הנחתי אותו חזרה במגירה שהנחנו לו בחוץ במיוחד, וחזרתי פנימה אל הבית.

איב שמע את סיפורי ואמר שזה אנושי. אמרתי לו, שהיו לי ילדים יותר מעצבנים ממנו בחוגים שלי וכמה שרציתי לסטור להם ולהרוג אותם, לא עברה בי המחשבה שזה אכן בר ביצוע. לא הסתכלתי עליהם כעל יצור חסר ישע שזה יהיה כל כך קל להשתיקו. המחשבה על כך מפחידה אותי. האם פעלתי לפי אינסטינקט אימהי? יותר נכון חשבתי, כי לא ביצעתי כלום.

מה אם יהיו לי ילדים משלי ולא אהיה מרוצה מאיזה משהו גנטי נגלה או נסתר בהם וארצה להשליך אותם לכל הרוחות? מה אם יהיה לי דיכאון לאחר לידה כמו שהיה לאמי אחרי לידת אחי או דיכאון שממש דורש אשפוז כמו של דודתי? עם סאפירה זה לא קרה לי, אבל מצד שני קיבלתי אותה אחרי גיל ההנקה.

בינתיים התחושה מעיבה עליי. אני מקווה שלא אפגע בילדיי ככה ושאם ארגיש משהו, קטן ככל שיהיה, אלך מיד לטיפול. כי סביר להניח שהדיכאון שיהיה לי הוא זה שיגרום לי להיות חסרת אונים, ולא באמת ילדיי הם שיהיו אשמים בכך.

זה לא פשוט להיות אמא, גם אם זה לחתול.