מאתיים טיפות של אושר

תמיד כשאני לחוצה או עצובה אני חושבת על גלידה. גלידה זה הזיכרון הראשון שיש לי ממשהו שגרתי ונעים שהיינו עושים אני אחי ואמא. היינו הולכים ביום חמישי למרכז העיר וקונים גלידה. אמא הייתה לוקחת בננה ווניל, אחי היה לוקח משהו שאני אף פעם לא זוכרת מהו, ואני הייתי תמיד לוקחת שוקולד ותות. זה מצחיק, כי אני אוהבת לגוון, אבל בגלידה ובלאכול ביצה כל ערב נשארתי אותה הילדה שהייתי. זה מנחם ומרגיע. הרוח הקלילה, רעש המכוניות בחוץ וחנות הגלידה הקטנה במרכז. ופעם משום מה החנות הייתה סגורה אז אני זוכרת את הפעם שהלכנו לאכול בגלידריה ממול. עשיתי השוואות בראש וגיליתי שגם שם טעים. הייתי בערך בת 4.

עד היום כשאני רוצה להירגע, אני חושבת על גלידה. המילה לבדה מרגיעה אותי. גלידה.