מאתיים טיפות של אושר

איש חסר בית שואל אותי מה השעה. הוא הפחיד אותי, והוא הבחין בכך. הוא אמר: 'אל תפחדי'. אמרתי לו את השעה.

רצתי עכשיו והרצתי בראש את כל מאורעות השבוע החולף. הייתי בסיציליה. נהניתי כל כך שלא רציתי לחזור. הסיבה שחזרתי היא כדי לראות את איבי וסאפירה שלי. אילולא הלימודים הייתי ישר חוזרת לסיציליה ומבלה שם. אמרתי לבעל הפונדק שארצה לשוב לעבוד אצלו בקיץ. משם אני רוצה לטייל בכל אירופה. בתקווה שהקשרים שיצרתי עם שני הגרמנים שהכרתי שם יאפשרו לי לבקר בעוד חלקים באירופה, אנסה להגיע לגרמניה ולוינה.

על הגרמני נדלקתי. בחור נאה (על אף צבע שיערו הבלונדיני), שמתחיל פוסט דוקטורט בוינה והוא בן 29 בלבד. בחור רציני עם רצינות האופיינית לגרמנים (כנראה), שככל הנראה הסתקרן מהפתיחות וחוסר הקפדנות שלי, המאפשרים לי יותר חופש וחירות משאולי יש לו, למרות שאין לדעת בדיוק מה זה שהדליק אותו בי. אני דווקא רציתי לחקור את הרצינות התהומית שבה הוא לוקח את החיים. כל רגע ורגע בהם למעשה. הבחורה הגרמנייה יותר קלילה ממנו, ועל אף שמרגיש שמשהו בה לא התגבש עד הסוף, אני רוצה להאמין שזה עוד יקרה, כי באמת נהניתי במחיצתה, במיוחד לעשות שטויות.

אני אוהבת את החוויות שעברתי. אני רוצה לשוב לשם. אני מרגישה שמיציתי את התואר שלי ושאני נשארת בו רק כדי לסיים משהו אחד כמו שצריך. ההמשך שלי הוא לא בהנדסה ביו רפואית, אולי ביולוגיה, אולי אומנות, ואולי שניהם, כמו שרציתי בעברי.

לחיי ההרפתקאות!

מורנייה.

נתקלתי בפוסט שלי משנת 2011 בדבר אהבה. כתבתי שם שבחכותי לאדם לאהוב, אוהב אדם אנונימי כלשהו. אני שמחה לענות לעצמי שהאדם הזה הוא אני.

אני במערכת זוגית, ואני לא מוותרת על הזמן שלי עם עצמי. אני קוראת ספר ונהנית לי לבד עם איזה נשנוש בצד. אני מחסלת סלמון מעושן עם לחם או לבד, ונהנית להכניס אותו אל פי כמו חתול ששואב פסטה :) אני אוהבת לשיר לעצמי ולרקוד כוריאוגרפיות שלמות לבד עם השירים שלי. אני אוהבת לפנטז על הציור הבא שאצייר. וככל שאני מפנטזת יותר כך אני באמת מרחיבה את מאמציי בדבר הגוונים המורכבים שאני רוצה ליצור.

אבל הכי חשוב, אני מסתכלת לעצמי בעיניים. וזה מרגש כל כך! אחרי דקה אני רואה את עצמי אחרת. תווי הפנים מסביב משתנים מעט, רוטטים קלות, חושפים את האישיות הפנימית שבי באמת. אני שעכשיו והרוח בי שהייתה ותהיה. הקשר שלי איתה מתחזק. היא אני ואני היא, בגלגול הזה. בזכותה (שמא אומר בזכותי?) אני מודה על המתנה של השקיעה כל יום. גם אם השקיעה פחות יפה מאתמול אני עדיין אעיף בה מבט ואעריך שהיא איפשרה לי לצפות בה.

היום השמש שקעה בצורה יפיפייה. בתחילה היו עננים כה קרובים לשמש וזוהרים, שהכחול שמסביבם נראה כמו ענן, והלבן של הענן נראה כמו שמיים. אחר כך היה ענן כחול ומתפתל כדרקון סיני, המנסה להגיע אל השמש השוקעת. ובשלב זה היא הקרינה את אורה במלוא עוזו הכתום והורוד המשתרג. והבניין שהסתיר את השמש עצמה נתן לי את מתנת הדימיון. דמיינתי כיצד השמש באמת נראית. והודיתי לה ולמי ששומר עליי, שיכולתי לצפות בה שוקעת היום.

לאהוב את העולם פירושו לאהוב את עצמי, גם כשאני לא מרגישה טוב, כמו היום.

מורנייה 3>

אם יש בי עוד כוח,

אתנו למרעיי

אם יש בי עוד מוח,

אנצלו לצרכיי

הגוף והנפש מתלכדים הם בריקוד,

ריקוד הנשמות

צפים ועפים

תכולים ופשוטים

נעדרי צבע ועם זאת מלאי חיים

הם הגופים

הן הנשמות

מועברות מגוף אל גוף, נפתחות לחופש כמה שרק אפשר

בכלא הגוף

שמחות הן בחלקן

אף שמעבירות חיים שלמים מבודדות מהכלל

וברגע שנוגעים

המגע משחרר

עוברים צלילים ומראות

בוכים

בלי לדעת למה

הנשמה בוכה מאושר

ואנחנו בוכים איתה.

מכירים את המושג הזה: 'אני רק שאלה?' יש לי נטיה לעשות את זה הרבה, מהחשש הקל שאולי האדם המקבל את השאלה לא ממש מעוניין בחפירות שלי כרגע. או במילים אחרות, זו הקדמה לחפירה.

איך אתם אוהבים? בעוצמה? בחוזקה? אני מדברת על עוצמת הרגשות. האם זה הגיוני שממש בתחילת קשר לא ארגיש שאני צריכה אותו איתי בכל רגע? האם הגיוני שאחוש כך רק לפרקים? האם זה בסדר שכבר עכשיו כאשר פניו מצטיירות לי יפות, בו בזמן אני שמה לב שגבותיו כמעט בלתי נראות וזה נותן לו חלקות ולובן בחלק מהפנים כמו זחל בפקעת משי (קטן וחמוד אמנם, אך בכל זאת זחל)?

אני יודעת שאני שמה לב לכל הפרטים מאוד מהר. אני יודעת שאני אוהבת את אישיותו. אך האם זה פלוס העובדה שחוויתי עם עצמי אירוע מאוד עוצמתי לגביו מספיקה כדי לומר שאני רוצה אותו? יש רגעים שהחיבוק שלו מאחור מפתיע אותי ויוצר בי חושניות, ויש רגעים שהוא נעים אבל החושניות לא נוצרת. אולי העובדה שאם ארצה, אוכל לראותו כל יום, היא זו שגורמת לי פחות להרגיש בעוצמת האירועים האלה?

הוא ישיר איתי. אין משחקים. אני אוהבת את זה, אבל כמו בקשר לעובדה זו ובקשר לאחרות לגביו, אני לא בונה תסריט כמו פעם. אני לא חושבת על צבע העיניים שיהיה לילדים שלנו, או מעצימה רגשות לרמת הרגשות שיש בקשר יותר ארוך ורציני, רק כדי להתענג על עוצמת הרגשות המדומיינת הזו בכל פעם שאני חושבת עליו.

גם ההכרות איתו, בשבועיים האחרונים התראינו כל יום בכדי ללמוד יחד. לפני כן יצא שהתראינו לעיתים רחוקות במסגרת הקורסים באוניברסיטה. הוא רצה אותי מהפעמים הראשונות שראה אותי עוד בסמסטר הקודם. אני רציתי אותו רק לאחר החוויה העצמית שלי, שקרתה במהלך השבועיים האחרונים. רואים שהרגשות שלו אליי גדולים משלי אליו, כי לשלי לא היה די והותר זמן להתפתח. האם זה בסדר שאירתע? האם כדאי לי לומר לו משהו בעניין?

אני מרגישה שהוא הטיפוס העדין והרגיש שחיפשתי. אך האם הוא-הוא הבחור בשבילי?

אני מניחה שאצטרך לחכות ולראות.

מורניה.