מאתיים טיפות של אושר

עוד יומיים מתחיל סמסטר, וביום חמישי כבר יש מועד ב' אחרון בביוכימיה. אני מתכחשת אליו. בחרתי במקום זה לכתוב על הצורך הנואש שלי בתשומת לב. נואש כל כך שאנסה ליזום כל מפגש חברתי, שאשתה אפילו. שאראה מיליון פרקים של הוחלפו בלידתן רק כדי לא לחשוב על הבחור שאמור לתת לי את הצומי הזה.

למה בחור צריך לתת לי צומי? למה בחורות אחרות מסתדרות יפה מאוד עם בחור שנעלם להן ולא מגיבות בכאלו עצבים ומתקשות לישון בלילה? אני לוקחת דברים קשה, כך אומרים לי. אבל הם לא אומרים איך לא לקחת קשה. אני יודעת שאני מתבכיינת עכשיו, אבל אפילו כאן מודגש הצורך הענק שלי בצומי. אני יכולה להאשים את המוות של אמא שלי בזה. אבל מה זה משנה מה הסיבה, משנה שצריך לתקן את זה. אני רואה שאבא שואב ממני כמויות של תשומת לב בהתחשב בכך שהרבה הורים בקושי מדברים פעם בשבוע עם הילד שלהם. בעבר הייתי מסננת אותו והרגשתי יותר שלמה. היום אין לי לב לסנן אותו. אני מעריכה אותו יותר וגם רחוקה יותר. אולי ממנו למדתי שבקשר זוגי בן הזוג צריך לתת לי המון תשומת לב וכשזה לא מתקיים, להיעלב והלסתגר בקונכיה שלי? ועכשיו אני לא יודעת להבדיל בין מישהו שמעוניין בי אבל כרגע יש לו פחות אפשרות להעניק את הצומי לבין מישהו שפשוט לא מעוניין בי.

בבית ההורים אין לי הרבה חברים בסביבה. לאחת יש חבר המון זמן וכבר לא רואים אותה הרבה. היא תמיד איתו בסופשים כשהוא כאן. לאחרת גם יש חבר אבל איתה גם אין לי הרבה קשר, ו.. זהו. אני מנסה עכשיו לארגן מפגש של החבר'ה מב"ש שחזרו למרכז. מקווה שמישהו מהם ירצה שניפגש ושאפילו יסכימו לקחת אותי כיוון אחד..

כשיימאס לי לחפש חברים בפייסבוק וחזור ללראות פרק והלוך לעוד איזה פוסט מיואש בישרא, אלך ללמוד ביוכימיה...

שבת שלום חברים,

מורנייה

אני בת 22. למה אני מחפשת חתן?

נפרדתי מהבחור הנוכחי בראש שלי. הוא לא ראוי לכך שאציין את שמו, אפילו שהוא ג'ינג'י ובעצם יש לו שם של חתול מאוד ידוע. הוא לא רוצה בי או כל כך ילד עד כדי כך שהוא לא מבין איך להתייחס לבת הזוג שלו.

למה בהתחלה בכלל רציתי אותו? הרגשתי שיש בו פוטנציאל גלום. אבל הוא לא התממש כי לפוטנציאל לוקח זמן להתממש.

למה אין אנשים אמיתיים? עזבו, זו לא שאלה, פשוט אין מספיק כאלה וזהו. לא להכל יש סיבה.

עכשיו אני קצת לבד. ובא לי לרוץ או לשחות או לצייר ולרסס צבע על הקירות. בא לי לצבוע את הבית בירוק ורוד וכתום ולבן. בא לי לרסס צבע על החולות של באר שבע, חולות הזמן.

ואיך שלא אפנה לראות, מצאתי תמונה של ויקטור באיזו תיקיה שוממת, כשניסיתי לשנות רקע לבלוג. מתי אצליח להרפות ממנו? כנראה שכשאכיר מישהו מספיק שווה במקומו, גבר אמיתי, אדם משכמו ומעלה שמודע לעצמו ומסוגל להעניק ולקבל כמו שהייתי רוצה במערכת יחסים.

אה, ושיניתי עיצוב, סוגשל.

שבוע נהדר ונטול מבחנים (לא בדיוק),

מורנייה

היום השתפרנו באנליזה וגם הייתי כל כך עייפה מאתמול שהלכתי לישון מאוחר, שהצלחתי לא להיות מדוכאת בגלל הבחור ההוא. גם יצא לי אתמול "להתחיל" בערך עם בחור שהסתבר שיש לו מישהי. הבנתי מה הקשיים שעשויים להיות לבחור שמנסה באופן אקטיבי להתחיל עם בחורה בבר. למדתי שצריך ממש לבהות בבנאדם כדי שיבין את הרמז שאני מעוניינת, והבנתי גם שהבחור הנוכחי לא מעוניין בי בשיט, כיוון שהוא לא צלצל מאז הפעם האחרונה ביום שישי והיום כבר יום שני.

לדעתי אם הוא יעז בכלל לצלצל בסוף השבוע, אני אדאג לומר לו שזה נגמר. גם אם הוא באמת חשב שהוא נותן לי ספייס, מה שנראה לי לא סביר, הוא פשוט לא קולט אותי נכון, ורק בגלל זה כדאי לסיים עם זה.

נכשלתי בשני מועדי א', באחד אני בטוחה שאצליח כי למועד א' פשוט לא למדתי... ובשני, ימים יגידו.

הבחור מהפוסט הקודם התנהג מאוד לא בסדר, ואני מודה שהראיתי לו יותר מדי שאני רוצה אותו ואולי בתת המודע שלו זה הבריח אותו.

הוא עדיין כאן, אבל לא כמו שרציתי שיהיה. הנה, עבר לו יום שלם ובסופו הוא לא תהה מה שלומי ואיך עבר עליי יומי. אתמול הוא התקשר אחרי שלושה ימים של ניתוק בהם למד למבחן. כל אותם ימים לא סמס ולא טלפון, כאילו אני לא קיימת.

אני מצפה מבחור שנמצא בתחילת קשר להפגין את מירב ההתלהבות. בינתיים, לא קיבלתי משהו שנראה לי מספק או ברמת ההתלהבות הרצויה. אני מרגישה שאני נסגרת, כי הוא פשוט נעלם לי. בא והולך. זה לא טוב לי.

אני אתן לו את השבוע הזה, בו במילא אלמד למועדים שונים. אני אעמיד פנים שאני לבד ושאין לי אף אחד, ככה לא ארגיש רע מדי בקשר אליו ואם יתחילו איתי לא מיד אתרחק ואסרב. אם הוא רוצה בי, הוא צריך להתאמץ ולתת לי את היחס הטוב שמגיע לי, בכל יום!

יאללה, מחר לומדים אנליזה!

מורניה