מאתיים טיפות של אושר

נתקלתי בפוסט שלי משנת 2011 בדבר אהבה. כתבתי שם שבחכותי לאדם לאהוב, אוהב אדם אנונימי כלשהו. אני שמחה לענות לעצמי שהאדם הזה הוא אני.

אני במערכת זוגית, ואני לא מוותרת על הזמן שלי עם עצמי. אני קוראת ספר ונהנית לי לבד עם איזה נשנוש בצד. אני מחסלת סלמון מעושן עם לחם או לבד, ונהנית להכניס אותו אל פי כמו חתול ששואב פסטה :) אני אוהבת לשיר לעצמי ולרקוד כוריאוגרפיות שלמות לבד עם השירים שלי. אני אוהבת לפנטז על הציור הבא שאצייר. וככל שאני מפנטזת יותר כך אני באמת מרחיבה את מאמציי בדבר הגוונים המורכבים שאני רוצה ליצור.

אבל הכי חשוב, אני מסתכלת לעצמי בעיניים. וזה מרגש כל כך! אחרי דקה אני רואה את עצמי אחרת. תווי הפנים מסביב משתנים מעט, רוטטים קלות, חושפים את האישיות הפנימית שבי באמת. אני שעכשיו והרוח בי שהייתה ותהיה. הקשר שלי איתה מתחזק. היא אני ואני היא, בגלגול הזה. בזכותה (שמא אומר בזכותי?) אני מודה על המתנה של השקיעה כל יום. גם אם השקיעה פחות יפה מאתמול אני עדיין אעיף בה מבט ואעריך שהיא איפשרה לי לצפות בה.

היום השמש שקעה בצורה יפיפייה. בתחילה היו עננים כה קרובים לשמש וזוהרים, שהכחול שמסביבם נראה כמו ענן, והלבן של הענן נראה כמו שמיים. אחר כך היה ענן כחול ומתפתל כדרקון סיני, המנסה להגיע אל השמש השוקעת. ובשלב זה היא הקרינה את אורה במלוא עוזו הכתום והורוד המשתרג. והבניין שהסתיר את השמש עצמה נתן לי את מתנת הדימיון. דמיינתי כיצד השמש באמת נראית. והודיתי לה ולמי ששומר עליי, שיכולתי לצפות בה שוקעת היום.

לאהוב את העולם פירושו לאהוב את עצמי, גם כשאני לא מרגישה טוב, כמו היום.

מורנייה 3>

אני מרגישה שאני דומה לים.

לפעמים רגועה,

לפעמים סוערת

אבל תמיד רבת עוצמה

הים עושה אותי מאושרת.

מורנייה - כל הזכויות שמורות.

יש ויש עכשיו מכל טוב וכל דבר. החיים שלי הם קצת טנלובלה עכשיו, אבל כנראה שרק סערות כאלה מחזיקות אותי מעל המים מבחינת עניין בחיים האלה. יש לי חבר טוב, והוא גם הופך אט אט להיות חבר קרוב, ויש לי 'מאהב' לשעבר, שהופך להיות אח. מבלבל מה?

אני מאוד רגועה מאז שהוא חזר מחו"ל. הייתה לנו שיחה בה נתתי לדמעות שלי לזרום, וכנראה שזה בדיוק מה שהייתי צריכה לעשות כל השנים האלו כשעצרתי את הדמעות ונמנעתי מלחשוף את עצמי עד הסוף.  אמרתי לו שאני אוהבת אותו, ושאני גם אוהבת את האח, אבל לא באותה הצורה. אמרתי לו שככל שהוא יהיה יותר נווד חופשי כך גם אני אמתח את הגבולות עד שמשהו יישבר, וחבל. כי אני אוהבת אותו ומרגישה שיש לנו באמת בסיס משותף שאפשר לבנות עליו זוגיות אמיתית ומאושרת.

אתמול, בדרך הכי ישירה בעיני, הוא הוכיח לי שאנחנו יכולים לבנות את האינטימיות הזו, בזה שהוא הפסיק להיות אנוכי ונתן לי את המתנה שכל גבר יכול לתת לאישה שלו. בעידן שבו גברים גומרים מהר ועם חרדות ביצוע, בעידן שבו הפורנו אומר לנו שגבר גומר וזה מה שחשוב, ושאם האישה מקבלת משהו, הוא כל כך מינימלי שאין פה טיפה נתינה אמיתית, קם הגבר שקורא על טאואיזם, ומנסה באמת את הטכניקה שתאפשר לי להנות עד הסוף מהמין בינינו. זה לא קרה לי עד היום, ואני מאושרת מהבחירה שלו להעניק לי את זה. ולא פחות חשוב, התחלנו ממש להביט האחד לשניה בעיניים. זה קשה לו, כי זה מחייב אותו לקרקע את עצמו ולהיות פחות חופשי משהוא רוצה, אבל שנינו ילדי החופש מבינים שרק כך נהיה בחופש ביחד.

מורנייה