מאתיים טיפות של אושר

החלטתי להתנזר מבחורים למטרות רציניות. אני מאפשרת לעצמי רק לדבר איתם ומקסימום לפלרטט. מעבר לזה לא.

שתי סיבות להחלטה:

1. אני גם ככה לא פנויה נפשית, ולא מעוניינת בעוד ריבאונד מטומטם שסתם רק יוסיף כאב.

2. אני הולכת לחקור את הסיבה לכך שאני תמיד בוחרת במי שלא טוב לי. תמיד יש משהו, או המרחק, או הגיל הצעיר, או הגיל המבוגר מדי. תמיד אני בוחרת אותם כך שהם יעזבו/אעזוב אותם. תמיד אני חווה נטישה. מאז שאמא נפטרה אני תקועה במצב הזה של נטישה. אני חייבת להפסיק עם זה. לכן, עד להודעה החדשה, אין בחורים באופק שלי. לא ללילה ובטח שלא ליום. ובהמשך, אם אוכל כבר בחודש הראשון לראות בבהירות מה יסיים את הקשר (משהו שכמעט תמיד קורה לי ואני פשוט מתעלמת מזה למשך כמה חודשים, עד שזה באמת קורה), אסיים אותו מיד. אני לא אספר לאף אחד על הקשר עד שאדע שאין סיבה שהוא יסתיים.

עכשיו יש לי דירה משלי, מקווה להצליח לשמור עליה, אבל לשם כך עליי לא לנשור מהאוניברסיטה. עליי ללמוד קשה. כרגע אני בקושי לומדת, אבל מכריחה את עצמי פה ושם. הולכת למורה בשביל מבוא לפיסיקה 2. מזמינה אליי חברים, ועכשיו תבוא חברה בשביל שנלמד לחדוא ביחד. ידיד שלי היה כאן שלשום והיה ממש משמח לראות אותו אחרי כל כך הרבה זמן שלא התראינו. בקיצור, אולי החיים שלי ייכנסו למסלול חדש, ואני אגרום לזה לקרות. אני, לבד, אגרום לזה לקרות.

חזקה מתמיד.

מורנייה

שמעתי לפחות שני וידויים קשים לשמיעה לאחרונה.

על הראשון לא אספר, כי אפילו פה קשה לי להרגיש אנונימית מספיק בשביל זה. רק אומר שזה עוד וידוי של אחי בפניי, שמסיבה לא ברורה מדאיג אותי הרבה יותר מאשר אותו (הרבה פעמים זה הפוך).

השני, יותר קל לשמיעה, אבל עדיין עצוב לי שזה ככה. יש לי ידיד, לא הכי קרוב אליי כי אנחנו מתראים פעם ב, ובד"כ המפגשים מתווכים ע"י חברה משותפת שלנו, כך שיש לי פחות תקשורת איתו, שבזמן האחרון, כשנהיה לי קצת זמן (אין חבר ויש חופשה), ניסיתי להתקרב אל החבורה שלו גם בלי התיווך שלה.

הוא רוצה אותי. הוא אפילו אמר, בנסיבות די לא מתאימות (היו שם עוד אנשים סביבנו בשולחן, ורק במזל הם אולי לא שמעו את זה), שהוא אוהב אותי ולכן מרשה לי להגיד לו מה לעשות. אינני יודעת האם באמת התכוון לכך, אולי האלכוהול דיבר ואולי זו האמת, שפשוט יצאה בנסיבות שאם היה בו פחות אלכוהול, אולי היה שומר זאת לעצמו, אבל מה שבטוח שיש לו רגשות כלפיי.

אני לא יודעת מה לעשות. בגלל הוידוי הראשון, ביקשתי ממנו להישאר איתי אחרי המפגש האחרון ופשוט לדבר איתי על כל דבר, רק לא על זה, כדי שאתעודד. ידעתי שזה סוג של ניצול, אבל באמת שידעתי שלא אוכל ללכת לישון בבית, שלא אצליח להירדם, אם לא יהיה מישהו שיעודד אותי. וגם ידעתי שהוא היחיד שיסכים לעודד אותי בלי בכלל לדעת במה מדובר;  לא סיפרתי לו מה אחי אמר לי.

באמת שהייתי רוצה לאהוב אותו כמו שהוא אוהב אותי. אבל אני לא יכולה. הוא, מה שנקרא, סטרטר, הוא "ירוק" בעניין של מערכות יחסים. לא מזמן נפרד ממני בחור שהתחנך על ברכיי איך להיות בקשר עם מישהי. והוא עוד היה בחור מאוד בטוח בעצמו ושנתן לי תחושה שהוא כן יישאר, למרות שאני הראשונה שלו ושיכול היה לרצות להכיר עוד בנות. כמובן שזה נגמר, והוא לא נשאר. הצרות שלי היו יותר מדי לאוזניו העדינות, והוא לא באמת רצה אישה שתלווה אותו כל חייו. הוא רצה להנות, לאהוב אותי כשנוח לו, ולהתרחק ממני כשלא. יותר טוב שהוא גמר את זה, כי עד שהייתי מבינה באמת שהוא אידיוט, היה לוקח זמן והרבה הזדמנויות נוספות שהייתי נותנת לו.

הידיד שלי רוצה קשר. הוא רוצה לאהוב מישהי, ממש כמו שהייתי לפני הקשר הראשון שלי. אני לא רוצה שזו תהיה אני, כיוון שאיני מסוגלת "לחנך אותו על ברכיי" כמו שעשיתי עם האקס. מניסיוני המר למדתי שזו טעות ושרוב הסיכויים שהקשר ייגמר עוד לפני שהוא באמת יתחיל (מבחינתי. מבחינת הבחור זה ייראה לו כמו הדבר הכי רציני בעולם, ושכאילו הוא עבר כל כך הרבה תהליכים, שאני פשוט כבר עברתי מזמן).

אני גם לא רוצה לפגוע בו. הוא אדם טוב. קצת מוזר לפעמים, אבל הוא טוב לאחרים ככל שהוא יכול, וכשמדברים איתו בארבע עיניים, רואים אדם שונה לחלוטין, נעים ואכפתי. מה לעשות שהשלב שלו בחיים ממש לא תואם לזה שלי. גם מעט המשיכה שאני חשה אליו נמחקת כשאני חושבת על השוני בינינו מהבחינה הזו.

הפער הוא רב כל כך שאני לא יכולה להסתכן שוב בזה שאלמד אותו, והוא ילך. מה גם שהמרחק הפיזי בינינו גדול, כי רוב הזמן אני בבאר שבע, וכפי שראיתי עם שי, היכולת לבנות בסיס טוב לזוגיות במצב כזה שואפת לאפס. זה יהיה כמו הקרנה חוזרת של סרט שכבר ראיתי. ורוב הסיכויים שגם אפגע בו כי כנראה שעבורי, בשלב זה של פוסט פרידה, זה יהיה יותר כמו ריבאונד מאשר כמו אהבה אמיתית. ולו מגיע שמישהי תאהב אותו באמת. וזו לא אני.

איך אוכל לומר לו את כל זה.. האם הוא ירצה להישאר ידיד שלי אחרי זה? כנראה שלא, אבל אני לא רוצה להשלות אותו.

ויכול להיות שסיבת המשיכה שלי אליו היא בעיקר הרצון לריבאונד, שזה בכלל יהיה רע אם אעשה משהו בעניין הזה.

מקוה שהוא לא ייפגע ממני ויצליח להתגבר עליי. באמת שמגיעה לו מישהי מיוחדת שתאהב אותו ושתרצה קשר כמוהו.

לילה טוב חברים,

מורנייה

איזה צחוקים זה, לתת כותרת לפוסט.. פעם פשוט היינו כותבים יומני היקר, כי הרי תמיד צריך לכתוב למישהו, גם אם הוא בוק ומטומטם, גם אם הוא בסה"כ פיסת עץ וכמה דפים.

בכל אופן, אני בשלבים האחרונים של מעבר לדירה אחרת בבאר שבע. יותר קרובה לאוניברסיטה, ומרוהטת על ידי, כשהיתרון בכך הוא שיש לי אהבה לעיצוב, ולכן לרהט אותה על פי טעמי זה נהדר מבחינתי, שחרור מכבלי הרהיטים שהיו בדירה הקודמת, וגם בבית מגוריי המקורי.

בינתיים השכנים מרעישים לא מעט, וגם השכן הצמוד אליי שם מוזיקה עם באסים די רציניים. פחות נורא ממה שהיה לי בדירה הקודמת, אבל באסים בבנייני לבנים של עמידר קל מאוד להרגיש. יצא לי לדבר עם אשתו, ואמרתי לה, לאחר שהעלתה את הנושא, לעבור הרחק מכאן. זה לא מקום לגדל ילדים. וברור שלא לשכונה בה הייתי, ששם אין טעם לשבת בבית ללמוד כיוון שהמוזיקה משגעת את השכל. אפילו להיות חולה ולהחלים לא הצלחתי כמו שצריך. כל כך השתגעתי אז מהמוזיקה שיצא בעודי עדיין מנוזלת מאוד וחלשה, לעשות סידורים ולקנות כמה דברים שרציתי. הרעש היה פשוט בלתי נסבל.

החיים בלי חבר הם שגרתיים למדי. אין סקס, שאני מאמינה שבקרוב אכתוב עליו בפירוט, כי על אף שאני כעת מוקפת בבחורים (בכל זאת, הנדסות, והנדסת חשמל בפרט), הגעגוע עדיין יתחיל ויגבר. אני לא שוכבת עם כל אחד. וכשכבר יש מישהו, אני רוצה באמת אהבה ואינטימיות. אני יכולה לפנטז על שלישיות כמה שבא לי, אבל בינתיים אני לא מסוגלת לחדירה בלי אינטימיות וביטחון בזוגיות. לא יכולה לראות גבר זר נוגע בי ככה. אם הוא ירד לי, וירד לי טוב, אז מילא. אבל חוץ מזה... כלום.

יש לי הרבה שיעורים, אבל אני רק חושבת על סקס. אולי הפוסט על סקס יגיע קרוב מכפי שחשבתי. אחרי הכל, אני בתקופה מאוד לחוצה וצריכה מישהו שיקבל את השיערות שאין לי כוח להוריד, ושיהיה די חתיך על הדרך. הבעיה עם חשמליסטים שחלקם לא עושה ספורט בכלל, ואלו שעושים או מכוערים קלות, או מרוב שהם יפים נמצאים על איזה גל היבריס מטורף. ואני לא בטוחה כמה מהם מספיק בוגרים בשביל לקבל אותי כמו שאני. ולא, אני מוכנה להיכנס למיטה עם בחור אפילו עם טיפה ציצים.

אז יאללה, סוכות שמח שיהיה לכם, מלא בחופשה מהנה ומעט שיעורים ועבודה..

מורנייה :)

בעולם בו אחיך הופך להיות האויב שלך לפרקים, אין תמימות.

בעולם בו שאר הבשר היחיד שימשיך איתך את החיים האלה לעוד הרבה שנים, מתנהג כמו חיה רעה, ואחר כך מתחרט, אין מחילה.

איך יש מחילה? רק המחשבות שלו מזהמות את הנפש שלי.

מי שמאיים על קרוביי, לא יכול להיות אחי, הוא חייב להיות האויב שלי.

אף אחד לא יאיים עליהם, אתה שומע??