מצטערת על הזמן הארוך מאז הבקשה לבקר את הסרט, סוף סוף סיימתי לכתוב את רשימת הסרטים שראיתי בכל ימי חיי שיצא 120 סרטים.

אין לי כל דרך להסביר את זה, זה פשוט יצא ככה. אז בלי התעכבות אני אתחיל :]

אזהרה: הביקורית מכילה ספויילרים למי שלא צפה בסרט, אז אני מציעה לצפות בו קודם לפני שתקראו. ראו הוזהרתם!!

כותרת: שיר של הים - Song of the sea

הופק ונכתב: טום מור - Tomm Moore

יצא לי לדבר עם עוד אנשים שראו את הסרט, ואני שמחה על כך כי אני אוהבת לשמוע דעות נוספות וליצור דיאלוג עליו.

בגלל שהסרט מתפרס לכמה מימדים שונים, אני רוצה לחלק את זה לסעיפים כך שגם לי יהיה יותר קל לדבר עליו וגם לכם יהיה יותר קל לקרוא. אז בואו נתחיל, ואגב תודה למי שביקש ממני לבקר את הסרט מלכתחילה DrEllert!! ^^

טוב, נתחיל מהדברים הטובים, מה שהסרט מצטיין בו לדעתי יותר מכל סרט אחר שראיתי:

המוזיקה או באנגלית the soundtrack היה יוצא מהכלל, חוויה בלתי רגילה ופשוט שירה מדהימה לשמוע. המוזיקה התאימה לכל המצבים שקרו בסרט וזה העצים את החוויה יותר מכל דבר אחר. אם תשאלו אותי, יותר מהעלילה, המוזיקה היא זו שבאמת הפכה את הסרט הזה למדהים! מה שדי נדיר למצוא בסרטי אנימציה. ורק בגלל המוזיקה, לדעתי חייבים לצפות בו!

אנימציה כמו המוזיקה, האנימציה היתה מיוחדת מאוד, מרשימה ומשתמשת בציור ביד מאשר מחשב. מה שמאוד נדיר למצוא בימינו [דיסני אני מאשימה אתכם!] והדרך שבה הסצנות מצוירות היו חוויה מדהימה ויוצאת מהכלל. התענגתי מהאנימציה המרשימה שנוספה למוזיקה המרשימה והסוחפת שביחד יצרו חוויה יוצאת מהכלל לסרט אנימציה, שוב האנימציה המיוחדת היתה חוויה לעיניים וכדאי לראות אותו רק בשביל זה. כי היא באמת מיוחדת ויוצאת קצת מהאנימציה המסורתית והקצת משעממת שאנו מכירים.

עכשיו למימדים הבעייתים יותר בסרט הזה, אני יחלק את זה לשני סעיפים:

אגדות העם והמיתוס האירית בסרט לעומת העלילה הפשוטה יותר של התמודדות של המשפחה השבורה עם הכאב והאובדן המשפחתי. הרגשתי ששניהם לא בהכרח קשורים אחד לשני, מה שעוד יותר בעייתי. אם הייתי מפרידה לגמרי את כל האגדות האיריות בסרט הזה ואת סיפור האובדן המשפחתי, שאגב היה יותר מעניין, הייתי בוחרת לראות יותר איך המשפחה מתמודדת עם הכאב המשפחתי מאשר כל היצורים שהחליטו להידחף באמצע.

אבל הבעיה היא לא רק בזה שהמיתוס ואגדות העם פולשות להעלילה המשפחתית, שבאמת מעניינית רק לעצמה יותר, אלא יותר באי היכולת להבין על מה האגדות האלה מדברות ואין שום הסבר שהסרט מספק.

תנו לי להסביר, כשהייתי קטנה וראיתי את בת הים הקטנה הבנתי הכל! בעוד פה לא הבנתי חצי ממה שקורה כי לא הבנתי מזה סילקי. מזה היצור הזה?! מה הוא קשור?! ומה המתפקיד שלו?!

אז למה כן קלטתי בקלות כילדה את בת הים הקטנה?

בזה דיסני מצטיין, הוא לוקח אגדות עם ויוצר סרט אנימציה עליו והוא מספר את אגדת העם כלעצמה - את כולה! וזה גורם לסרט לעמוד בתור סרט לבדו, בלי כל צורך להכיר את האגדה של בת הים הקטנה, שאגב התאבדה בסיפור המקורי. הוא לא מניח שאתה מכיר מראש את האגדה, אלא הוא נותן לך להתנסות בכל האגדה עצמה גם אם הם משנים כמה פרטים קטנים. רואים את הבית שלה, רואים איך העולם שלה קיים ומה החוקים עליה. ולא ישר קופצים לאחרי שהיא פגשה והתחתנה עם הנסיך. זה חשוב! בגלל שזה נותן לנו להבין את הסיפור ולהתחבר אליה גם אם התבצעו בה כמה שינויים קטנים ללא צורך בידע קודם. וכאן הסרט הזה, השיר של הים, נופל!

תנו לי לתת דוגמא יותר פשוטה, אם קראתם פאנפיק על סדרה מסוימת והוא היה מדהים! לא משנה כמה הפאנפיק [סיפור מעריצים שמבוסס על סדרה] היה מדהים! אם לא ראינו את סידרת המקור של הפאנפיק שעליו הוא מתבסס ויוצר את העלילה וכל החוקים שלה, אז אין סיכוי שנבין את הפאנפיק! אפילו ניסיתי פעם לקרוא פאנפיק שלא ראיתי את הסדרה עליו הוא מתבסס, התוצאה: לא הבנתי כלום מה שקורה ורק נהייתי מתוסכלת! כלומר, פאנפיק לא יכול לעמוד כסיפור בפני עצמו, לא משנה כמה הוא מדהים וכמה הוא כובש וכמה הוא כתוב טוב, הוא מבוסס על מקור קודם שחייבים להבין ולדעת קודם כדי להבין את הסיפור הזה. וזה מה שעצוב בסרט הזה! זה לא אומר שסיפור שמתבסס על סידרה הוא רע או נחות, אם הוא מבוצע טוב, הוא אפילו יכול להיות מדהים הרבה יותר מהסידרה עצמה, אבל עדיין צריך לראות את הסידרה עליו הוא מתבסס.

עד כמה שאהבתי והערכתי את השאיפה להיאחז במיתוסים ואגדות איריות בסרט הזה, שאגב היו מאוד מעניינות לדעתי, הוא נכשל להסביר אותם ונכשל להסביר מה התפקיד שלהם בסיפור או בעולם עצמו. בדרך כלל כשמספרים אגדת עם, מספרים אותו כדי להסביר למה תופעה מסויימת קיימת או מתרחשת.

זה גם לא עוזר שבסרט הזה היחיד שמתווך בינינו לבין האגדות האיריות, שאנחנו לא מכירים, זה ילד שכבר מכיר אותם בעל פה ויודע בדיוק על מה הם מדברות ומה הם מספרות מילדותו. למעשה זה הדרך הכי גרועה לספר אותם למי שלא מכיר, כי הקהל שלא מכיר את האגדות האלה לא יודע על מה הוא מדבר, בעוד הוא, הילד, מניח שאנחנו יודעים ומכירים היטב כי הוא מכיר אותם כבר. הדוגמא הכי טובה לזה היא ההתחלה, שהדבר היחיד שהוסבר לנו על הסילקי זה מפיו שהיא שרה כדי להחזיר את הנשמות והיא הופכת לכלב ים - ואו איזה גרסא מקוצרת ולא מסבירה כלום זה היה! זה ממש עזר להבין מהי, תודה על המידע הלא עוזר! אף אחד מהמבוגרים לא מסביר מהי, וזה הכי מתסכל! בטח בגלל שהם מכירים אותה או שהם לא מרגישים צורך לדבר עליה, זהות האמא. כך יצא שרוב הסרט הרגשתי בעמימות בלתי נסבלת שכאילו אני צופה במשהו שמתבסס על סיפורים שאני "אמורה" להכיר ואני לא! הרגשתי זרה לחלוטין לסרט הזה מה שלא הרגשתי לסרטים של מיאזאקי בחיים!. בדיוק כמו כשניסיתי לקרוא פאנפיק שמתבסס על סידרה שאני לא מכירה. וזה רע מאוד! כמו שאמרו לי אלה שדיברו איתי על הסרט - סרט צריך לעמוד בזכות עצמו גם אם הוא מתבסס על משהו אחר, ואת זה הוא לא הצליח לעשות.

עד כמה שנהניתי מאוד מהאנימציה היוצאת מהכלל, שבאמת היתה מרשימה והמוזיקה הכובשת ונוגעת ללב, הדרך שבה הסרט התנהל עם המיתוסים האיריים והעלילה עצמה בוצע, לדעתי, באופן לא טוב ועמום מדי. ובקושי הביא את הסיפור לשלמות, אם בכלל.

הסיפור, כפי שראיתי שמבקרים טוענים הוא לא כזה "חידוש", והוא לא היחיד שמתעסק בנושא של התאבלות והאובדן של בן משפחה קרוב. ההבדל הוא בעוד העלילה נשארת עם הילד, שהוא הגיבור הסיפור כשהוא קטן, רוב הסרטים שאני ראיתי מדלגים ישר כשהוא בן 15 או יותר, אוקי לילו וסטיץ זה הסרט היחיד שיוצא מהכלל. וזה מה שבאמת היה מעניין בסרט הזה, דווקא להתרכז בעכשיו, באיך ילד מתמודד עם אובדן ואיך הוא מתייחס לסובבים סביבו. שמעתי מאחרים שהוא נכשל להביא את הרגש שבתהליך שהילד עובר, ושהוא לא עובר תהליך נפשי כלל- אני מתנגדת לדעה הזו. אני מבינה מאיפה זה בה, אבל לדעתי הילד כן עובר תהליך וכן משתנה ולומד להשלים עם האובדן הרבה יותר טוב מאיך שהוא היה בהתחלה. כן, לפעמים זה יכול להיראות מהר מדי שהוא משנה את היחס כלפי אחותו, שלפני חמש דקות הוא ראה בה מטרד, אבל לדעתי הרמזים הקטנים לשינוי נמצאים שם, עוד לפני זה. השינוי הוא איטי, ולא קורה ישר גם אם זה נראה מוזר שבסוף הוא יבקש שתישאר מאימו. אני כן חושבת שהוא השתנה נפשית, ולמד להיות אכפתי הרבה יותר ולמד להשלים עם מות האמא. גם אם זה נעשה בגלל שהיא סילקי שצריכה להציל את העולם, כן גם זה לא חדש, אני כן חושבת שהוא היה מעורב בסוף עם אחותו נפשית. גם אם זה נראה בגלל הקטע הפנטסטי, אני חושבת שהשינוי שקרה לו הוא יותר פנימי מאשר, כפי שטענו, חיצוני. הוא הבין לבד שרגשות בסופו של דבר, הם חלק ממנו ושעד כמה שאימו נעלמה, היא תמיד תיהיה חלק ממנו. קחו בחשבון שהסרט מתעסק בנושא לא כזה פשוט, ויש לכם דווקא מסר חשוב לילדים והסבר מאוד יפה להורה שנעלם, גם אם הוא לא סילקי. מה שכן קצת הפריע לי, זה סצנת הפרידה מהאמא היתה קצת יותר מדי מהירה. עד שסוף סוף הם רואים אותה שוב, ואו זו היתה הפרידה הכי מהירה בהיסטוריה! XD

אני מניחה שאני יותר מדי שואלת שאלות על דברים שקורים שפשוט לא הוסברו כלל בסרט הזה, כמו פתאום שהילדה הופכת לכלב ים משום מקום, בעוד אני מניחה שילד שיצפה בזה לא ממש יהיה לו משנה כי זה פשוט מגניב לראות כלב ים בלי קשר לכלום. אבל לדעתי, העלילה כן צריכה להסביר מה קורה, היא לא חייבת לחפור, אבל לפחות היא צריכה לקשר ולהסביר קצת מה מתרחש ולא להניח שאנחנו נדע הכל ונכיר את הסיפורים איתם הוא מתכתב.

עוד דוגמא, כשאמא שלו התנצלה ומתה, גם מאוחר יותר כשהראו למה היא מתה, עדיין לא קלטתי למה היא מתה. אף אחד לא הסביר שום דבר, זו רק סצנה שלה הולכת לים ומתנצלת ואומרת שזה למענם או שיט כזה ובעלה רץ אחריה ומנסה לעצור אותה, בגלל?. למה היא צריכה למות למען הבת שלה שוב? האם זה קטע שהיא לא יכולה להביא ילדים מבלי למות או משהו כזה?

היחיד שעזר לי להבין מה קורה היה כשקראתי ביקורית של אחרים! וזה עיצבן אותי! אני לא צריכה להתחיל לחפש ביקורות כדי להבין את הסרט - הסרט צריך להסביר את עצמו! ואני לא מתכוונת בצורה מזלזלת כאילו אני מפגרת! אז הנה ההסבר למה אמא שלו מתה:

מבקר: Robbie Collin

קישור לביקורית: לחצו כאן

"It transpires that Ben's mother is a selkie, or seal-person: all this time, she's belonged to the sea, and her borrowed time on land has finally run out. Here, this traditional Irish myth becomes a complex metaphor for grief,"

תודה רובי, שעזרת לי להבין את הסרט יותר מהסרט עצמו שלא טרח להסביר כלום ממה שקורה! כי הוא הניח שנבין לבד. אני קולטת שהסרט עשה את זה בכוונה כי לא תמיד יש סיבה ברורה למה הורה מת/נעלם, אבל ברוב המקרים מסבירים למה זה קרה להם, גם אם זה במילים קצת יותר רכות. שוב, אני באה בדעה שילדים הם לא מפגרים ורוב הסיכוי יבינו לבד מה קורה, אבל עדיין צריכים את המידע הזה. אני מעריכה את הסרט שנתן מקום להביע את הרגשות הטינה והאובדן של הילדים בלי להתכחש אליהם ושהוא מתרכז בהם, אבל לדעתי הוא יכול היה לבצע את העלילה והטיפול במיתוסים הרבה יותר טוב ממה שטכנית הוא עשה! ולא בכזו עמימות ובלתת הרגשה שאני זרה לחלוטין לרוב הדברים שקורים שם.

אל תבינו אותי לא נכון, מאוד נהניתי מהסרט. ואהבתי שאין דמות רעה אמיתית בתוכו כמו במסע המופלא spirit away, שאגב המכשפה מאוד דומה למנהלת בית המרחץ. אבל לפעמים החסרונות האלה שציינתי, הרסו לי את החוויה ממנו וזה חבל! יש לו פונציטאל להיות אדיר, פשוט הביצוע לא היה מי יודע מה.

אתם מוזמנים להביע את דעתכם, לחלוק עליי, להסכים אותי או סתם להגיד מה אתם חושבים בנושא. אשמח לכל דעה.