מצטערת על הזמן הארוך מאז הבקשה לבקר את הסרט, סוף סוף סיימתי לכתוב את רשימת הסרטים שראיתי בכל ימי חיי שיצא 120 סרטים.

אין לי כל דרך להסביר את זה, זה פשוט יצא ככה. אז בלי התעכבות אני אתחיל :]

אזהרה: הביקורית מכילה ספויילרים למי שלא צפה בסרט, אז אני מציעה לצפות בו קודם לפני שתקראו. ראו הוזהרתם!!

כותרת: שיר של הים - Song of the sea

הופק ונכתב: טום מור - Tomm Moore

יצא לי לדבר עם עוד אנשים שראו את הסרט, ואני שמחה על כך כי אני אוהבת לשמוע דעות נוספות וליצור דיאלוג עליו.

בגלל שהסרט מתפרס לכמה מימדים שונים, אני רוצה לחלק את זה לסעיפים כך שגם לי יהיה יותר קל לדבר עליו וגם לכם יהיה יותר קל לקרוא. אז בואו נתחיל, ואגב תודה למי שביקש ממני לבקר את הסרט מלכתחילה DrEllert!! ^^

טוב, נתחיל מהדברים הטובים, מה שהסרט מצטיין בו לדעתי יותר מכל סרט אחר שראיתי:

המוזיקה או באנגלית the soundtrack היה יוצא מהכלל, חוויה בלתי רגילה ופשוט שירה מדהימה לשמוע. המוזיקה התאימה לכל המצבים שקרו בסרט וזה העצים את החוויה יותר מכל דבר אחר. אם תשאלו אותי, יותר מהעלילה, המוזיקה היא זו שבאמת הפכה את הסרט הזה למדהים! מה שדי נדיר למצוא בסרטי אנימציה. ורק בגלל המוזיקה, לדעתי חייבים לצפות בו!

אנימציה כמו המוזיקה, האנימציה היתה מיוחדת מאוד, מרשימה ומשתמשת בציור ביד מאשר מחשב. מה שמאוד נדיר למצוא בימינו [דיסני אני מאשימה אתכם!] והדרך שבה הסצנות מצוירות היו חוויה מדהימה ויוצאת מהכלל. התענגתי מהאנימציה המרשימה שנוספה למוזיקה המרשימה והסוחפת שביחד יצרו חוויה יוצאת מהכלל לסרט אנימציה, שוב האנימציה המיוחדת היתה חוויה לעיניים וכדאי לראות אותו רק בשביל זה. כי היא באמת מיוחדת ויוצאת קצת מהאנימציה המסורתית והקצת משעממת שאנו מכירים.

עכשיו למימדים הבעייתים יותר בסרט הזה, אני יחלק את זה לשני סעיפים:

אגדות העם והמיתוס האירית בסרט לעומת העלילה הפשוטה יותר של התמודדות של המשפחה השבורה עם הכאב והאובדן המשפחתי. הרגשתי ששניהם לא בהכרח קשורים אחד לשני, מה שעוד יותר בעייתי. אם הייתי מפרידה לגמרי את כל האגדות האיריות בסרט הזה ואת סיפור האובדן המשפחתי, שאגב היה יותר מעניין, הייתי בוחרת לראות יותר איך המשפחה מתמודדת עם הכאב המשפחתי מאשר כל היצורים שהחליטו להידחף באמצע.

אבל הבעיה היא לא רק בזה שהמיתוס ואגדות העם פולשות להעלילה המשפחתית, שבאמת מעניינית רק לעצמה יותר, אלא יותר באי היכולת להבין על מה האגדות האלה מדברות ואין שום הסבר שהסרט מספק.

תנו לי להסביר, כשהייתי קטנה וראיתי את בת הים הקטנה הבנתי הכל! בעוד פה לא הבנתי חצי ממה שקורה כי לא הבנתי מזה סילקי. מזה היצור הזה?! מה הוא קשור?! ומה המתפקיד שלו?!

אז למה כן קלטתי בקלות כילדה את בת הים הקטנה?

בזה דיסני מצטיין, הוא לוקח אגדות עם ויוצר סרט אנימציה עליו והוא מספר את אגדת העם כלעצמה - את כולה! וזה גורם לסרט לעמוד בתור סרט לבדו, בלי כל צורך להכיר את האגדה של בת הים הקטנה, שאגב התאבדה בסיפור המקורי. הוא לא מניח שאתה מכיר מראש את האגדה, אלא הוא נותן לך להתנסות בכל האגדה עצמה גם אם הם משנים כמה פרטים קטנים. רואים את הבית שלה, רואים איך העולם שלה קיים ומה החוקים עליה. ולא ישר קופצים לאחרי שהיא פגשה והתחתנה עם הנסיך. זה חשוב! בגלל שזה נותן לנו להבין את הסיפור ולהתחבר אליה גם אם התבצעו בה כמה שינויים קטנים ללא צורך בידע קודם. וכאן הסרט הזה, השיר של הים, נופל!

תנו לי לתת דוגמא יותר פשוטה, אם קראתם פאנפיק על סדרה מסוימת והוא היה מדהים! לא משנה כמה הפאנפיק [סיפור מעריצים שמבוסס על סדרה] היה מדהים! אם לא ראינו את סידרת המקור של הפאנפיק שעליו הוא מתבסס ויוצר את העלילה וכל החוקים שלה, אז אין סיכוי שנבין את הפאנפיק! אפילו ניסיתי פעם לקרוא פאנפיק שלא ראיתי את הסדרה עליו הוא מתבסס, התוצאה: לא הבנתי כלום מה שקורה ורק נהייתי מתוסכלת! כלומר, פאנפיק לא יכול לעמוד כסיפור בפני עצמו, לא משנה כמה הוא מדהים וכמה הוא כובש וכמה הוא כתוב טוב, הוא מבוסס על מקור קודם שחייבים להבין ולדעת קודם כדי להבין את הסיפור הזה. וזה מה שעצוב בסרט הזה! זה לא אומר שסיפור שמתבסס על סידרה הוא רע או נחות, אם הוא מבוצע טוב, הוא אפילו יכול להיות מדהים הרבה יותר מהסידרה עצמה, אבל עדיין צריך לראות את הסידרה עליו הוא מתבסס.

עד כמה שאהבתי והערכתי את השאיפה להיאחז במיתוסים ואגדות איריות בסרט הזה, שאגב היו מאוד מעניינות לדעתי, הוא נכשל להסביר אותם ונכשל להסביר מה התפקיד שלהם בסיפור או בעולם עצמו. בדרך כלל כשמספרים אגדת עם, מספרים אותו כדי להסביר למה תופעה מסויימת קיימת או מתרחשת.

זה גם לא עוזר שבסרט הזה היחיד שמתווך בינינו לבין האגדות האיריות, שאנחנו לא מכירים, זה ילד שכבר מכיר אותם בעל פה ויודע בדיוק על מה הם מדברות ומה הם מספרות מילדותו. למעשה זה הדרך הכי גרועה לספר אותם למי שלא מכיר, כי הקהל שלא מכיר את האגדות האלה לא יודע על מה הוא מדבר, בעוד הוא, הילד, מניח שאנחנו יודעים ומכירים היטב כי הוא מכיר אותם כבר. הדוגמא הכי טובה לזה היא ההתחלה, שהדבר היחיד שהוסבר לנו על הסילקי זה מפיו שהיא שרה כדי להחזיר את הנשמות והיא הופכת לכלב ים - ואו איזה גרסא מקוצרת ולא מסבירה כלום זה היה! זה ממש עזר להבין מהי, תודה על המידע הלא עוזר! אף אחד מהמבוגרים לא מסביר מהי, וזה הכי מתסכל! בטח בגלל שהם מכירים אותה או שהם לא מרגישים צורך לדבר עליה, זהות האמא. כך יצא שרוב הסרט הרגשתי בעמימות בלתי נסבלת שכאילו אני צופה במשהו שמתבסס על סיפורים שאני "אמורה" להכיר ואני לא! הרגשתי זרה לחלוטין לסרט הזה מה שלא הרגשתי לסרטים של מיאזאקי בחיים!. בדיוק כמו כשניסיתי לקרוא פאנפיק שמתבסס על סידרה שאני לא מכירה. וזה רע מאוד! כמו שאמרו לי אלה שדיברו איתי על הסרט - סרט צריך לעמוד בזכות עצמו גם אם הוא מתבסס על משהו אחר, ואת זה הוא לא הצליח לעשות.

עד כמה שנהניתי מאוד מהאנימציה היוצאת מהכלל, שבאמת היתה מרשימה והמוזיקה הכובשת ונוגעת ללב, הדרך שבה הסרט התנהל עם המיתוסים האיריים והעלילה עצמה בוצע, לדעתי, באופן לא טוב ועמום מדי. ובקושי הביא את הסיפור לשלמות, אם בכלל.

הסיפור, כפי שראיתי שמבקרים טוענים הוא לא כזה "חידוש", והוא לא היחיד שמתעסק בנושא של התאבלות והאובדן של בן משפחה קרוב. ההבדל הוא בעוד העלילה נשארת עם הילד, שהוא הגיבור הסיפור כשהוא קטן, רוב הסרטים שאני ראיתי מדלגים ישר כשהוא בן 15 או יותר, אוקי לילו וסטיץ זה הסרט היחיד שיוצא מהכלל. וזה מה שבאמת היה מעניין בסרט הזה, דווקא להתרכז בעכשיו, באיך ילד מתמודד עם אובדן ואיך הוא מתייחס לסובבים סביבו. שמעתי מאחרים שהוא נכשל להביא את הרגש שבתהליך שהילד עובר, ושהוא לא עובר תהליך נפשי כלל- אני מתנגדת לדעה הזו. אני מבינה מאיפה זה בה, אבל לדעתי הילד כן עובר תהליך וכן משתנה ולומד להשלים עם האובדן הרבה יותר טוב מאיך שהוא היה בהתחלה. כן, לפעמים זה יכול להיראות מהר מדי שהוא משנה את היחס כלפי אחותו, שלפני חמש דקות הוא ראה בה מטרד, אבל לדעתי הרמזים הקטנים לשינוי נמצאים שם, עוד לפני זה. השינוי הוא איטי, ולא קורה ישר גם אם זה נראה מוזר שבסוף הוא יבקש שתישאר מאימו. אני כן חושבת שהוא השתנה נפשית, ולמד להיות אכפתי הרבה יותר ולמד להשלים עם מות האמא. גם אם זה נעשה בגלל שהיא סילקי שצריכה להציל את העולם, כן גם זה לא חדש, אני כן חושבת שהוא היה מעורב בסוף עם אחותו נפשית. גם אם זה נראה בגלל הקטע הפנטסטי, אני חושבת שהשינוי שקרה לו הוא יותר פנימי מאשר, כפי שטענו, חיצוני. הוא הבין לבד שרגשות בסופו של דבר, הם חלק ממנו ושעד כמה שאימו נעלמה, היא תמיד תיהיה חלק ממנו. קחו בחשבון שהסרט מתעסק בנושא לא כזה פשוט, ויש לכם דווקא מסר חשוב לילדים והסבר מאוד יפה להורה שנעלם, גם אם הוא לא סילקי. מה שכן קצת הפריע לי, זה סצנת הפרידה מהאמא היתה קצת יותר מדי מהירה. עד שסוף סוף הם רואים אותה שוב, ואו זו היתה הפרידה הכי מהירה בהיסטוריה! XD

אני מניחה שאני יותר מדי שואלת שאלות על דברים שקורים שפשוט לא הוסברו כלל בסרט הזה, כמו פתאום שהילדה הופכת לכלב ים משום מקום, בעוד אני מניחה שילד שיצפה בזה לא ממש יהיה לו משנה כי זה פשוט מגניב לראות כלב ים בלי קשר לכלום. אבל לדעתי, העלילה כן צריכה להסביר מה קורה, היא לא חייבת לחפור, אבל לפחות היא צריכה לקשר ולהסביר קצת מה מתרחש ולא להניח שאנחנו נדע הכל ונכיר את הסיפורים איתם הוא מתכתב.

עוד דוגמא, כשאמא שלו התנצלה ומתה, גם מאוחר יותר כשהראו למה היא מתה, עדיין לא קלטתי למה היא מתה. אף אחד לא הסביר שום דבר, זו רק סצנה שלה הולכת לים ומתנצלת ואומרת שזה למענם או שיט כזה ובעלה רץ אחריה ומנסה לעצור אותה, בגלל?. למה היא צריכה למות למען הבת שלה שוב? האם זה קטע שהיא לא יכולה להביא ילדים מבלי למות או משהו כזה?

היחיד שעזר לי להבין מה קורה היה כשקראתי ביקורית של אחרים! וזה עיצבן אותי! אני לא צריכה להתחיל לחפש ביקורות כדי להבין את הסרט - הסרט צריך להסביר את עצמו! ואני לא מתכוונת בצורה מזלזלת כאילו אני מפגרת! אז הנה ההסבר למה אמא שלו מתה:

מבקר: Robbie Collin

קישור לביקורית: לחצו כאן

"It transpires that Ben's mother is a selkie, or seal-person: all this time, she's belonged to the sea, and her borrowed time on land has finally run out. Here, this traditional Irish myth becomes a complex metaphor for grief,"

תודה רובי, שעזרת לי להבין את הסרט יותר מהסרט עצמו שלא טרח להסביר כלום ממה שקורה! כי הוא הניח שנבין לבד. אני קולטת שהסרט עשה את זה בכוונה כי לא תמיד יש סיבה ברורה למה הורה מת/נעלם, אבל ברוב המקרים מסבירים למה זה קרה להם, גם אם זה במילים קצת יותר רכות. שוב, אני באה בדעה שילדים הם לא מפגרים ורוב הסיכוי יבינו לבד מה קורה, אבל עדיין צריכים את המידע הזה. אני מעריכה את הסרט שנתן מקום להביע את הרגשות הטינה והאובדן של הילדים בלי להתכחש אליהם ושהוא מתרכז בהם, אבל לדעתי הוא יכול היה לבצע את העלילה והטיפול במיתוסים הרבה יותר טוב ממה שטכנית הוא עשה! ולא בכזו עמימות ובלתת הרגשה שאני זרה לחלוטין לרוב הדברים שקורים שם.

אל תבינו אותי לא נכון, מאוד נהניתי מהסרט. ואהבתי שאין דמות רעה אמיתית בתוכו כמו במסע המופלא spirit away, שאגב המכשפה מאוד דומה למנהלת בית המרחץ. אבל לפעמים החסרונות האלה שציינתי, הרסו לי את החוויה ממנו וזה חבל! יש לו פונציטאל להיות אדיר, פשוט הביצוע לא היה מי יודע מה.

אתם מוזמנים להביע את דעתכם, לחלוק עליי, להסכים אותי או סתם להגיד מה אתם חושבים בנושא. אשמח לכל דעה.

היי כולם, חזרתי אחרי שנה, לא רע בשביל מישהי שנעלמת ליותר משנים פה.

מצטערת על זה, וחזרתי כשאני מצוננת יאי XD ואני עדיין כותבת באנגלית למגירה.

אז אמרתי בפוסט הקודם שלי שרציתי לסקר שיר אחר שממש אהבתי, אבל מעולם לא הגעתי אליו בסוף. אז הנה הוא, סוף סוף!

ואו זה ממש הזמן המושלם לשיר הזה, במיוחד אחרי מה שקרה בפריז יש לי טיימינג אחלה XD

אוקי, אז פרטים חשובים על היוצרים שלו:

הם אותם יוצרים שיצרו את סידרת השירים היוצאת מהכלל של Synchronicit שאם עדיין לא ראיתם או שמעתם את זה, אני ממליצה לכם בחום להיכנס לפוסט שעשיתי על זה פה בבלוג ברשימה בצד "שירים של ווקלאוד".

סידרה נוספת שהם העלו לאוויר, שזכתה להצלחה ענקית בקרב הצופים ביפן ומארה"ב, והרבה עושים קוספליי לדמויות מהשירים בסידרה הזו -

טרילוגית הלילה, שגם העליתי פה ברשימה שציינתי. לילה סוף רע, לילה מטורף ולילה דמדומים. וזה רק חלק קטן מכל השירים שהם יצרו יש עוד מלא שירים שלהם שלא דיברתי או עסקתי שהם מצוינים גם.

אז עוד לפני שתשמעו את השיר עצמו, תהיו בטוחים שמהיוצרים האלה תראו רק דברים איכותיים. כי הם ממש טובים!

הקרדיט הולך ליוצרים המקוריים של השיר ולמתרגמים בדף הויקי בלבד! שום דבר לא שייך לי חוץ מהדעות האישיות שלי על השיר.

ויקיפדיה ומידע:

ויקי של ווקלאוד, ויקי של ווקלאוד 2

מפיקים:

שיר ומוזיקה: Hitoshizuku-P×Yama△

אומנות וציור: Suzunosuke

ווקלאוד: לן ורין קאגמינה

שם שיר: Nemesis of the Lost Kingdom/  Nemesis of the Ruined Kingdom

קליפ עם כתוביות באנגלית

מילים של השיר, אם לא הספקתם לקרוא בקליפ עצמו:

The children who stand on the scorched plains
continue to dig graves with their powerless hands
Atop the scarred battlefield, they covered the bodies
of nameless boys and the remaining corpses, with earth

Steal, be stolen from; What remains is despair (The consequence of mutual loathing)
As I embraced a cold corpse, (Each time still-warm eyes began to shut)
I sobbed, choked with tears

To grieve for those short-lived, lost lives, I can only mourn (Is there anything I can protect with my own hands?)
So we may someday put a stop to this unending war, (So we will no longer have war as well,)
we'll live on

Inside, we shared our unhealing wounds (Believe in what we'd spoken about)
in the promise we'd made as children; I swear I will fulfill it with my own hands

Time flows on, forgetting the past
How much longer will this blood-stained lineage continue?
Atop the stolen land, carrying hopes, I draw my sword
and met you, from memories long ago, on the other side of my blade

Believe in the you I'd known, and move forwards, (I'd searched for so long)
Now, you're right before my eyes ― (for you, and now you're here; We ―)
How can we fight?

Without wiping my overflowing tears, I face the blade (If you could allow me to atone,)
Return our destroyed future, return our country, I shout out (I'll protect our future, protect you, I shout out)
…but my voice doesn't reach

My words no longer reaching, I continue to receive your blade (I'd believed in, and continued to wait for you)
The promise we'd made as children has disappeared, unfulfilled

Short-lived, fallen tears, and the buds left behind, connect to the future\ (If those lives bet cannot be repaid)
So I may protect the future we'd both dreamed of, (In order to steal and throw away those dreams of the future)
I will fight

Deceiving even my heart, I point my blade at you (I will believe in and continue to wait for you)
until I fulfill the promise from those foolish days with my own hands

דעה אישית:

להפתעתי היה לי ממש ממש קשה למצוא קאברים לשיר הזה, אבל אני מניחה שאני יכולה להבין למה. קודם כל השיר הזה בצליל מאוד גבוה אם תשימו לב, ומאוד קשה לשיר. במיוחד בגלל שחלק מהתרגום מיפנית לאנגלית יצא קצת קשה לשירה וסנכרון עם המוזיקה [או לפחות ככה נדמה לי?]

כן מצאתי 3-4 בלבד, אבל שניים הם קאברים של ווקלאוד אחרים לשיר הזה. חבל, הייתי רוצה קאבר טוב לשיר הזה!! הוא ראוי לזה.

זה אחד השירים המעטים שאני חולה עוד יותר על השיר והמוזיקה מהציור שלו, שלדעתי מאוד חזק יחד עם הציור שנעשה בשבילו והם הולכים ביחד בצורה בלתי נפרדת. כלומר, לא חשוב מה תעשו, אי אפשר להפריד ביניהם. השיר מתחבר לצד האומנות בקליפ ומשלים אותו.

אז לאלה שמעדיפים להפריד את האומנות מהשיר עצמו, חבל תדעו שאי אפשר בשיר הזה!

אוקי קודם אני אנסה לבחון את מילות השיר לפני שהעבור למשמעות, גאד זה הולך להיות כל כך קשה =_= במיוחד בגלל שיש מלא פערים שצריך להשלים לבד בשיר הזה.

נתחיל מהתחלה, בהתחלת הקליפ והמילים מציירים לנו תמונה של לן ורין שממלאים קברים בבגדים של כפריים פשוטים. לא ברור באיזה ממלכה או ארץ הם נמצאים, אז אני לא אנסה להבין את זה גם. שניהם מראים לנו את הגב, ואנחנו לא יכולים לראות את פניהם, וקוראים להם בשיר בתור "ילדים",

מציינים לנו שהם חופרים קברים בשדה קרב וקוברים את הגופות של גברים חסרי שם. ושהילדים האלה חסרי כוח וחסרי אונים.

המסקנה, מתרחשת מלחמה בין ארצות או כיבוש ממיקום שאנחנו לא יודעים, כמו ש"הילדים" לא יודעים מי האנשים המתים שהם קוברים.

זה תמונה די מדכאת לדמיין, במיוחד בגלל שהם נראים מאוד צעירים מכדי לקבור גופות או לחזות במוות בכלל.

כלומר מציגים לנו את התוצאות והתמונה הכללית של אחרי מלחמה, מוות, הרס וגופות שמישהו צריך לקבור. ולא נשאר מי שיקבור אותם חוץ משני הילדים האלה.

עכשיו השורה לגנוב ולהיגנב לא ממש היה ברור לי, לפחות לא בהתחלת השיר עצמו זה יובהר מאוחר יותר.

אני מניחה בשלב זה של השיר, שזה אומר באופן ליטראלי שגנבו להם את החיים או שגנבו מהם דברים. ושהילדים מרגישים שלקחו מהם את שמחת החיים במה שקורה מסביב או שהם חשים סימפתיה למתים שנלקח מהם חייהם בטרם עת.

והמילה יאוש, איבוד תקווה מופיעה, אם עדיין לא חשנו יאוש טוב זה הזמן להרגיש אותה כי היא פה.

שוב חוזר תמונה של תיאור גופה קרה, שלן מתאר שמחבק אותה. מה שחשוב זה שהתמונה בקליפ משתנה ללן עם מבט מזועזע כשמישהו מחבק אותו ופצוע בגב, אני מניחה שהוא נדקר מהגב ומת בהגנה על לן הצעיר. [מסכן לן!!!  >-<]

וכמובן התיאור שהם סוגרים את עיניהם ובוכים נחנקים מדמעות, אתה מתחיל לחשוב למה לעזאזל אנשים נלחמים בכל מקרה?! וכמה זה מטומטם.

הסימפתיה אליהם גדלה עוד יותר בקיצור, כי זה באמת עצוב שאין מי שיבכה על הגופות שאיבדו את חייהם, כפי שהם מציינים בשורה הבאה.

הדרך היחידה שלהם להגיב היא להתאבל, מה שלא הרבה אבל לפחות זה משהו שונה מאלימות ומלחמה ומוות. לכן הסימפתיה שלי היא הכי גדולה וחזקה אליהם.

והשאלה הקשה האם נשאר משהו שהם יכולים להגן עליו במו ידיהם נשארת פתוחה, כי לא נשאר להם על מה להגן.

לכן הם רוצים לגרום למלחמה לעצור יום אחד, כך שכן יהיה להם על מה ועל מי להגן יום אחד ואני מניחה שגם בשביל לחיות, באמת לחיות.

הם ימשיכו לחיות רק כדי לעצור את המלחמה, ואנחנו מתוודעים לקשר העמוק שנוצר ביניהם - קשר של הבטחה משותפת.

הם חולקים את הכאב של הפצעים שלעולם לא יתרפאו [ברור למה] והם מאמינים במה שהם דיברו אחד עם השני. האמון העצום שיש ביניהם, זה אחד הרגעים החזקים בשיר הזה, ושתראו אחר כך משתנה מאוד בהמשך.

עכשיו הם מבטיחים ונשבעים אחד לשני הבטחה מסוימת, כילדים שהם ימלאו במו ידיהם.

הבעיה בקטע הזה: לא ברור איזה או מה ההבטחה שהם הבטיחו ונשבעו אחד לשני. ניתן לשאר שזה למצוא דרך לעצור את המלחמה, מאחר שמתארים לנו תמונה מאוד ברורה של המצב שבו הם נמצאים ומה הם רוצים שיקרה - להפסיק את המלחמה. אז אני מניחה שההבטחה זה להפסיק את שפיכות הדמים או להמשיך לחיות בעצמם כדי שיום אחד הם יעצרו את המצב הזה.

והכי חשוב - האומנות עצמה בקטע הזה מראה את שניהם מביטים אחד על השני, הם רואים אחד את השני ומודעים ומחוברים. הם מבינים מה השני חושב ומרגיש. מה שבהמשך יראה תמונה הפוכה לחלוטין.

ורואים גם את לן נשאר לבד עם מבט מרוחק בעיניו, הוא נראה טיפה זועם לדעתי גם. ואת רין עומדת עם נראה סוג של כתר פרחים [אולי?] נראית עצובה יותר.

עוד שורה חשובה מאוד בשיר הזה - הזמן זורם הלאה, שוכח את העבר

כלומר אם ראינו עד עכשיו עד כמה הם רוצים לעצור את המלחמה והדם, עד כמה הם מודעים להרס וההבטחה שלהם ביחד, לעצור את המלחמה - הזמן מחק הכל. מה שהכי טראגי! במיוחד בגלל שהם חווי את זה על בשרם וראו את כל התוצאות. [מה שאגב קורה הרבה במציאות! ובמיוחד אצלנו, אנחנו שוכחים את העבר וחוזרים עליו שוב. כי שכחנו את העבר שלנו]

לא ברור מה בדיוק הזמן מחק גם, האם זה הזכרונות שהם ראו על המלחמה וקבירת המתים או שזו ההבטחה שהם הבטיחו אחד לשני לעצור את המלחמה ורצונם העז לעצור אותה ואני מניחה להביא לשלום. לא ברור, אני מניחה שזה יותר נוטה להבטחה שהם הבטיחו.

אגב לן שר ושואל שאלה שמבהירה קצת יותר מי אחראי לכל זה

"עוד כמה זמן אילן היוחסין מלא הדם הזה ימשיך?"

אהה יש שושלת שגורמת לזה, מלוכה. ואו, מי היה מנחש למה אני לא מופתעת בכלל.עדיין זה יכול לכוון אותנו מה לן חושב האחראי והאשם העיקרי למוות ומלחמה - בני המלוכה. מה שלא בהכרח נכון, אבל שיהיה. אגב הוא מחזיק חרב ממש מגניבה, מה שמראה כמה הוא גדל!! [חמוד!^-^]

עוברים לרין, שגם מחזיקה חרב שונה מלן, עם בגד כחול. שאומרת "על האדמה שנגנבה, סוחבת תקוות, אני שולפת את חרבי"

עכשיו הכל מתחבר ביחד - מהשורה הראשונה בשיר על גנבה ולהיגנב, הם עוסקים באדמה גנובה וכנראה סכסוך על זה. אההה -.- מה עוד חדש?

וברור עכשיו למה יש מלחמה, על אדמה, כמובן. אין כמו להרוג אנשים על פיסת אדמה, את זה אנחנו מכירים היטב. יותר מדי טוב!

[סיבה מטומטמת! אבל היי, מי אני שאדבר XD] לפחות עכשיו הכל הרבה יותר מובן לנו בשיר הזה, אם קודם לא ידענו על מה המלחמה וכל המוות, הכל  הרבה יותר הגיוני והרבה יותר עצוב וטראגי עכשיו.

אגב, רין גדלה ברמות, אם היא יכולה להשתמש בחרב בעוד כשהיא היתה צעירה היא קברה אנשים. ממש התקדמה רין צ"אן ^-^

כמובן היא מתארת שהיא פוגשת אותו, מזכרונות רחוקים, מהצד השני של החרב. כלומר היא נלחמת בלן עכשיו, ממש נלחמת בו פיזית.

[O_0 ואו זה שינוי, ממתי הם רבים?]

היא גם אומרת שהיא האמינה בהוא שהיא הכירה בעבר, והוא כנראה נע קדימה, היא חיפשה אותו הרבה זמן. כלומר רין באמת רצתה לראות אותו שוב, וחיפשה אותו. והוא כנראה עזב אותה מתי שהוא בדרך. זה יכול להיאמר גם עליה, שאולי היא זו שנעה קדימה אבל זה לא ברור כל כך.

והקטע המדהים ששניהם מתחילים לדבר כמו דיאלוג קטוע[אולי זה בגלל התרגום עדיין זה קטע גאוני לדעתי]

רין אומרת עכשיו אתה ממש מול עיני

לן אומר בשביליך, ועכשיו את כאן, אנחנו

שניהם- איך אנחנו יכולים לריב?

קטע הכי גאוני בשיר הזה!! כי הוא מראה את הצד של כל אחד מהם כשהם סוף סוף נפגשים, מה שאני מניחה לאחר שנים ארוכות. ושניהם שואלים ומודעים לעובדה איך הם יכולים לריב ולהילחם עכשיו, אחרי כל מה שהם עברו, איך הם מסוגלים לפנות לאלימות ולנסות לשפוך דם של האחר. זה נורא, כי הם אלה שעברו את התוצאות של מלחמה. ועדיין, כנראה, הם לא מסוגלים לעצור את עצמם מהקרב הזה.

התמונה משתנה לרין שנגררת ע"י איש מחיל המשמר, כנראה לפי הבגדים בתפקיד חשוב מהמלוכה, ומישהי/מישהו עם שיער ארוך ברקע כבר הפנה לה את הגב, הניחוש שלי שהוא יועץ למלוכה. והיא בוכה כמובן, אני מניחה שהיא לא רוצה להיפרד מלן אבל אין לה ברירה. [בחיי תודה מניאקים!]

דבר מעניין, לא ברור למי היא מושיטה יד, אני רק הנחתי שזה ללן אבל זה יכול להיות כל אחד אחר שהיא הכירה.

בקיצור ברור שהיא נגררת לתפקיד שהיא לא רוצה להיות, וממשיכה לספר שהיא לא מנקה את הדמעות שיורדים מעינייה כשהיא מתייצבת מול חרבו של לן. ומבקשת מחילה, האם הוא יתן לה לכפר על משהו שהיא כנראה עשתה.

לא ברור, שוב, על מה היא צריכה לכפר או מה היא עשתה בעבר ללן שהיא צריכה לבקש ממנו מחילה ושיסלח לה. אני מניחה שזה קשור להבטחה שלהם שאולי היא שברה או לממלכה שהיא ירשה או משהו כזה. אבל חוץ מניחושים, זה לא ממש ברור וגם השיר לא מסביר את זה.

היא מנסה לצעוק ללן שהיא רוצה להחזיר את העתיד ההרוס שלהם, הממלכה שלהם, ושהיא תגן על העתיד שלהם, תגן עליו. אבל כמובן, באופן אירוני וטראגי, אם קודם הם היו מחוברים וידעו מה השני מרגיש, עכשיו יש ניתוק וחסימה.

לן לא שומע אותה, לן לא מקשיב לה, לן לא מחובר אליה יותר או מבין את רגשותיה מהשורה - but my voice doesn't reach. מה שהכי עצוב!

לן שר את השורות הבאות, מה שכנראה נקודת המבט שלו, הוא אומר שהמילים שלו עכשיו גם לא מגיעים אליה יותר [בדיוק מה שהיא אמרה באופן אירוני] והוא ממשיך לקבל את המכות של חרבה, אך גם הוא עדיין מאמין וימשיך לחכות לה. [כמו שהיא חיכתה וחיפשה אותו - אירוניה שוב!]

ואז שניהם ביחד מבינים, כנראה ושרים ביחד - ההבטחה שהם הבטיחו ביחד כילדים נעלמה, ולא מומשה.

השאלה היא מהי אותה הבטחה, ולמה היא נעלמה עדיין נשארות באוויר. אפשר רק להניח שההבטחה זה לעשות שלום, ולעצור את המלחמה אבל כל עוד שני הצדדים, לן ורין לא יכולים לשמוע אחד את השני ולהיות מנותקים והכי גרוע לריב ולהילחם אחד בשני. ברור שההבטחה שלהם ביחד, כשהם היו מחוברים אחד לשני תיעלם ולעולם לא תתממש. כי לדעתי, הם יכלו לממש אותה רק ביחד! לא כל אחד לבדו. מה שמאוד עצוב!

הפסקה הבאה בשיר מהקול של לן מלווה בקול של רין, אז סוג של ביחד, שמחזיק את החרב ושרים החיים שהתקצרו, דמעות שירדו והדברים שנשארו מאחור, יתחברו לעתיד. שהחיים האלה [כנראה אלה שמתו בטרם עת] לא יכולים לקבל תיקון [סורי על התרגום הגרוע אגב XD] אז הוא יגן על העתיד ששניהם חלמו עליו. בכדי לגנוב ולזרוק את החלומות של העתיד, אני ילחם.

[כנראה שהם ביחד החליטו להילחם על העתיד שהם חושבים שהוא טוב לסיום המלחמה. ניגוד בין נקודות מבט ולכן ניתוק]

וסוף סוף רואים את לן בתמונה בתור מלך, אני מניחה שהוא מלך של ממלכה אחרת בגלל הכתר XD אבל זה יכול גם להתפרש שהוא יהיה המלך של הממלכה של רין או משהו כזה. זה כזה מגניב! לן נראה כזה מכסח תחת והוא בוכה [מסכן לן :O בטח בגלל שהוא צריך להילחם ברין, והוא לא ממש רוצה]

לגבי השורות האלה, נאמר דבר מאוד מעניין. אני חושבת שהוא מתכוון לומר שאם היא הקריבה אנשים שאיבדו את חייהם, הוא לעולם לא יוכל למחול לה על כך. אז במקום הוא החליט להגן על העתיד ששניהם חלמו - כאן רואים שהוא החליט ופועל לבד, או ששניהם החליטו לפעול לבד, במובן מסוים במחשבה וברגשות הם באמת מנותקים ועזבו אחד את השני, כי שניהם חושבים שהם ישיגו את מה שחלמו לבד ויגינו על העתיד, ולא ביחד. 

אני מניחה שזה בגלל שלשניהם יש רעיונות וראייה אחרת על איך להגשים את העתיד שחלמו עליו, הדרכים שלהם והמחשבה שלהם כנראה שונות והם לעולם לא יוכלו להסכים על זה אחד עם השני.

השורה הבאה לא ממש ברורה, אולי הוא מתכוון לחלומות על העתיד שהיא חולמת, העתיד שהיא יצרה לממלכה והוא כנראה לא מסכים או לא רוצה את העתיד שהיא יצרה כפתרון שלה. וכמובן בשביל זה הוא ילחם, כי שניהם שכחו מה המלחמה מביאה ומה התוצאות שלה אני מניחה. ואולי הם גם שכח את אופי ההבטחה שלהם, למה הם בכלל הבטיחו ונשבעו אחד לשני מלכתחילה. כי עכשיו הם עושים בדיוק ההפך ממה שהם הבטיחו, מרצונם ההתחלתי והטהור. כן, אולי זה לא כזה פשוט, אבל לא בלתי אפשרי כל עוד שני הצדדים מחוברים ומבינים אחד את השני, מה שלא קורה כאן בכלל על בטוח.

והשורות האחרונות הכי בשיר החזק הזה שרין ולן שרים יחד - הוא מודע שהוא מרמה את הלב שלו, אולי שניהם מודעים לזה שהם מרמים את הלב של עצמם ושהם משקרים לעצמם, כי הם שרים את זה יחד, הוא/היא מצביע את החרב עליה/עליו ואומרים את הדבר הכי אירוני בכל השיר הזה -

שהם יאמינו וימשיכו לחכות לאחר לה/לו. עד שהוא/היא יגשים את ההבטחה מהימים הטיפשיים בידי שלי - כל אחד והיד שלו, התוכנית שלו להגשמת ההבטחה מילדותם. הניתוק מגיע לשיאו יחד עם האירוניה ששניהם מחכים ליום של ההגשמה של הבטחתם המשותפת לבדם, כל אחד בתוכנית ויד שלו. הם החליטו לפסוע ולהגשים הכל, כל אחד בדרכו שלו ולבדו. במקום לעבוד ביחד!

מחשבות אחרונות ומשמעות כללית:

אם בהתחלת השיר מצטייר לנו תמונה של מה המלחמה יכולה להביא, ואולי תקווה ששני הצעירים האלה היו טובים יותר ולמדו משהו מזה. ואולי בעתיד, יחד עם כל התמונה מייאשת של המתים, כן יביאו לשלום ויעצרו את המלחמה כי הם חווי אותה על בשרם וההבטחה שגם מביאה סוג של תקווה מסוימת. בהמשך הזמן קורה בדיוק ההפך, הם מתנתקים, הם לא שומעים אחד את השני, וכל אחד פונה לדרך שהוא חושב שתגשים את ההבטחה המשותפת שלהם. הם שכחו את העבר, וכנראה גם את הלקחים. הם עובדים לבד, במקום ביחד. כל אחד והכאב שלו של מה שאיבד, והדרך שלו לראות את המצב והממלכה, והם עדיין מחכים להגשמת ההבטחה ושהאחר אולי יחזור אליו. באופן אירוני, שניהם כל כך לא מבינים שלא משנה כמה זמן הם יחכו או איך שניהם חושבים שיפתור הכל, לבד הם לעולם לא ישיגו כלום. והכי גרוע שהם נלחמים, הרצון העצום שלהם בהתחלת השיר לעצור את שפיכות הדמים, עכשיו מתהפך והם הופכים לאלה ששופכים עוד דם ללא צורך. בעוד הם אלה שרצו לעצור את זה, השיר משחק עם הסימפתיה שיש לנו לשני הדמויות, כי הוא יודע שבחיים אין פתרונות אמיתיים ושתמיד מגפת המלחמה תשוב, לא חשוב איך ובאיזה צורה או סיבה. היא תשוב ותהרוס את חייהם.

במובן מסוים, רין ולן נכשלו וזה עצוב לנו לראות אותם נכשלים ככה, כי אנחנו רוצים שיצליחו! אנחנו רוצים לראות סוף למלחמה ולשפיכות הדמים ולאנשים שמתים ולחפירת הקברים.

אם תשימו לב, גם הציור מראה את זה באופן הרבה יותר חזק - אם בהתחלה כשהם היו צעירים פניהם מביטות אחד בשני ובוכים, מחזיקים ידיים - מחוברים ומבינים אחד את השני. כשהם גדלו עם החרבות והכתרים על ראשיהם, לא רק שהם לא רואים אחד את השני, הגב שלהם מופנה אחד לשני. כלומר, הם מנותקים וסגורים לדעות של האחר והחרב של שניהם מושטת קדימה, כלומר הם מבינים רק מלחמות וקרבות. ושניהם בוכים, אך רק לעצמם. שניהם לא יכולים לראות יותר את האחר בוכה, כי הגב שלהם מופנה אל האחר, וזה טראגי, עצוב ואירוני.

אני גם אהבתי מאוד את הקצב של המוזיקה וכמה הצליל שלו גבוה, גורם לי לדמיין ריקוד לשיר הזה. כרגיל, שיר יוצא מהכלל מיוצרים מדהימים!

שמראה כמה מלחמה היא טראגית לא משנה מאיפה היא באה, תמיד היו אנשים שלא יקשיבו שיבחרו במלחמה ולא בהקשבה.

ניסיתי להראות מה השיר הזה מנסה לומר על מלחמה, על מוות, על חיים ובעיקר על דעות שונות ועל אובדן והתאבלות. גם אם זה בקטנה בלבד.

אני מקווה שהצלחתי, גם אם זה בקצת כי השיר הזה באמת מדהים ועמוק לדעתי ^^

עכשיו האם השיר הזה מדכא? ברור שהוא מדכא. אבל אני חושבת שיותר מעניין להסתכל עליו, מעבר למדכא או שמח, על מה שהוא יכול ללמד אותנו כבני אדם ומה הוא מנסה לומר לנו. על מלחמה, על הקשבה לאחר, על חיבור בין אנשים, על העבר, על המעגל של המתים ועל לעבוד ביחד במקום לבד. ומאוד מעניין להסתכל על השיר הזה ולפרש אותו בזויות שונות איך שבוחרים, כי הוא מאוד פתוח. אני רק פירשתי לפי איך שזה נראה בעיניי, אבל אתם מוזמנים לפרש אותו איך שתרצו ובדרך שתרצו.

קאברים נוספים:

הראשון שאמליץ זה קאבר שנעשה באמצעות קולות ווקלאוד אחרים.

כי הם ממש חזקים מבחינה של הקול ומעצימים את העוצמה של השיר הזה, לדעתי.[ולא הם לא קולות אנושיים! זה התוכנה של ווקלאוד]

הקאבר של גאקופו ומאגרינה לוקה קול Kamui Gakupo and Megurine Luka V2

אני ממש ממש אוהבת את הקאבר הזה! אבל המקורי תמיד יהיה מקום ראשון XD

קאבר אנושי של Cerberus

כן אני מודה שאפשר לשמוע שהיה להן קצת קשיים בלשיר את השיר הזה, ועדיין הן הצליחו לשיר אותו בצורה מאוד טובה למרות הכל.

^-^ גאה בהן

ואחרון חביב קאבר של ווקלאוד אחר -[קולות של התוכנה ווקלאוד]

ווקלאוד: הטוסואנה מיקו צליל סוליד ומגרינה לוקה

Hatsune Miku solid + Megurine Luka

טוב זה קאבר לא רע, אבל הקולות לא כאלה שונים מהקולות המקוריים או לפחות לא נשמע כזה שינוי מבחינתי.

והן לא חידשו כל כך את השיר בגרסא שלהן או משהו, אם כבר לדעתי הן הרבה יותר חלשות מהגרסא המקורית אז..

כן. זה אחד הקאברים החלשים יותר לדעתי.

טוב אני חושבת שסיימתי את החפירה להיום בתקווה שהמצב בצרפת ישתפר בשבילם בקרוב, ושהם היו חזקים, לבי איתם.