אני רוצה להגיד כל כך הרבה. 
קצת כואב והרבה חוסר ודאות. אני מרחפת. אני לא אני.
צלקות על גבי צלקות ואני לא מצליחה לאכול הכל
זה שלקח לי אותי. זה שהפנה את הגב למחלה ,שעברה גם בלעדיו. זה שבגד. זה שעזב 
זה שעכשיו
ואז נשאלת השאלה למה?
"זו לא אשמתך"
מי אמר שלא?
אני לא צריכה אתכם בדיוק כמו שאני לא צריכה את עצמי. 
אני רוצה שקט.