נוחתת חזרה לקרקע מוכרת מידי, כשהכל מתנפץ ברגע אחד לחלקיקים כל כך קטנים שאי אפשר לתפוס. ויש מועקה מאובנת בחזה, שאי אפשר לאמוד. בתוך הראש חולפות מחשבות מכל צד כמו התפוצצות של כוכב בגלקסיה רחוקה. תמונות תמונות תמונות ללא נחת בלי רוגע מינימלי, לא משאירות לי רגע אחד לקחת אוויר לריאות ולחדש מעגלים של זרימה מערכתית לגיטימית. לא שלמה, אפילו לא חצויה, חתוכה לאלפי החלקים, אני זו שהתנפצה. שרועה על הרצפה חסרת ישע. לא מסכימה בכלל והויכוחים האלה כל כך רועשים, שהשקט שהם עושים בתוך הראש שלי מכאיב עד כדי דמעות גדולות וכבדות שמקשות עליי לראות.