את מביכה אותי.

טל.

לא מתקשר

לא דואג

לא מחבק כשצריך

לא אכפתי

לא בן זוג

מזלזל

מעליב

חושב עליי כאובייקט מיני

לוחץ עליי

עושה מה שבא לו, בלי להתחשב ברגשות שלי

ילד קטן

מלא פוזה של ערס

של בנאדם בוגר

חושב שהוא יודע הכי טוב

מסרב להקשיב

מסרב להתחשב

לא אומר מה מפריע לו

רוצה שאני אהיה כל הזמן במיטה שלו

לא באמת חושב שאני חכמה ואינטיליגנטית

רואה אותי כבובה שלו

לא מבין את המשמעות של מערכת יחסים

הפסיק להגיד לי שהוא אוהב אותי

אני מצלצלת אליו ומספרת לו על יום גרוע והוא אומר: שוב פעם את בוכה?

זה מי שהיית.

ובגלל יומיים של משחקי אהבה, התחנפויות, אסמסים וטלפונים.

ויחד איתם גם המון המון בקשות לחזרה ..

אני לא אשכח את מי שהיית.

למרות שייאמר לזכותך שאתה מוצלח בלגרום לי לשכוח כמה אתה חרא.

כמה אתה אכזרי.

כמה נוראי אתה יכול להיות ?

השארת את כול הדברים שלנו בתוך שקית זבל ליד הבית שלי.

הכוכבים שהיו לך על התקרה - שאני שמתי אותם שם ב3 חודשים שלנו - שהיו מודבקים שם יותר מ10 חודשים.

הקוף שקניתי לך, ותליתי על המאוורר כשנסעתי לטבריה עם הבנות.

כל המכתבים.

כל הדברים ליום האהבה.

התמונות.

כל הדברים האינטימיים שלנו.

אין לי מילה אחרת. אכזרי.

וזה מתווסף לעוד תכונה שאני לא רוצה שיהיה בחבר הבא שלי.

אז הפעם ..

באמת.

להתראות לך.

ההספד שלנו גרסת 2.0.