לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


החיים הם מה שאתה עושה מהם

כינוי:  נקודת מוצא.

בת: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2011

האמת שלא יכולתי להגיד בקול רם.


האמת היא,

שאני מתגעגעת.

ואתה חסר.

 

אבל אני יודעת ומכירה אותך. אני מכירה את המוצר שאתה. שנה שלמה הכרתי, וזה לא השתנה. זה שאתה כותב לה על הוול, זה רק בשביל להרגיש שהחיים שלך ממשיכים בלעדיי. אבל אני יודעת, שבלילות כואב לך. וכשאתה נזכר בי, צורב לך. צורם לי. ואתה עדיין רוצה אותי. אתה עדיין אוהב אותי. למרות שאני "מתה" בשבילך. ייקח לך חצי שנה, אם לא יותר להתגבר לגמרי עליי. אני ? אני בחיים לא אספר לך איך אני מרגישה, כי לא מגיע לך הליטוף אגו הזה. לא מגיע לך לדעת שאני כן אוהבת. ושאני כן מתגעגעת. והרי, אתה בטוח שאני לא - ובגלל זה כל כך כואב לך. אתה מרגיש שרק אתה סובל, ובגלל זה אני "מתה בשבילך". וזה טוב, אם תחשוב שאני עברתי הלאה - זה ייאלץ אותך לעבור הלאה גם. מבטיחה לך, שגם אני חושבת עלייך בלילות ומחכה לחיבוק ממך. וכשאלעד מתקשר, אני לא עונה. כי אני לא רוצה אותו. ומצד שני, גם לא אותך. נורא מפריע לי שהחלטת בשבילי, שאסור לי לגשת אלייך ולהגיד לך שלום. נורא קשה לי עם זה. נורא בא לי להתקשר אלייך וסתם לשאול מה קורה - לא במטרה לחזור, לא במטרה להכאיב, במטרה שתדע שעדיין אכפת לי. אבל זה לא ייקרה. זה נורא לא ייקרה. אם אתה תוהה מדוע - תדע שבגללך. אני יודעת שאם אני אצלצל - אתה לא תענה. או שכן, כי פשוט מחקת את המספר שלי ולא תדע מי זה, אבל אתה תנתק בקור רוח אחרי שתבין שאני זו אני. ואולי יותר גרוע, אולי תיתן לי לדבר ולא תענה שום דבר בחזרה. או אולי אפילו תיתן לי לדבר, לפתוח ולומר מה אני מרגישה, ותגיד לי שאני מתה בשבילך ולהפסיק להתקשר. יש גם אפשרות אחרת, כזו שתענה לי כמו בנאדם ותדבר איתי בטלפון - אבל אני מכירה אותך. אני מכירה את המוצר שאתה. שנה שלמה הכרתי, וזה לא השתנה. ואני יודעת, שאין מצב שתענה לי כמו בנאדם נורמלי. כי כואב לך מידי, ואתה לא יודע איך לאכול את הכאב הזה. אז אתה מכחיש. הכחשות זה לא טוב .. זה לא בריא לנפש לאגור דברים. אני אף פעם לא אוגרת, אני מדברת ומדברת וכותבת ומספרת עד שנגמר על מה לדבר ולספר ולכתוב. וככה אני מתמודדת, ובזה אני בוחרת לצבוע את החיים שלי. כי החיים שלי הפסיקו להתנהל לפי איך שאתה מרגיש או מה אתה חושב או אפילו מה אתה אומר. שנה שלמה ניהלתי את החיים שלי ככה, ועכשיו בגיל 18 - אני רוצה אחרת. מגיע לי אחרת. אז הנה האמת שלא יכולתי להגיד בקול רם. אני כן אוהבת אותך. ואני כן מתגעגעת. ואני הולכת לישון כל הלילה, כשבדימיון שלי אתה מחבק אותי מאחורה ונותן לי נשיקה. אבל אנחנו בחיים לא נחזור. אתה לא מספיק טוב בשבילי.

נכתב על ידי נקודת מוצא. , 23/2/2011 14:08  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



13,510
הבלוג משוייך לקטגוריות: מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנקודת מוצא. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נקודת מוצא. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)