תמיד ידעתי שכשאנחנו גדלים אנחנו נעשים מורכבים יותר.

זה הרי ברור, זה לוגי, זה הגיוני.

אבל מי ידע שהחלקים הכי קטנים בחיים שלנו, מושפעים מזה ?

ארנק. מוצר יומיומי, שקשה להסתדר בלעדיו אבל הוא מוערך פחת על המידה.

הרי ארנק של בן אדם יכול לספר לך המון עליו.

גודל. צבע. מה יש בפנים. כמה כסף. כרטיסי מועדון לאיזה חברות וכו'.

לפני 10 שנים, בגיל 8 הדבר היחיד שהיה לי בארנק, שהיה בעל תא אחד, ובד"כ בצבע אחד – ורוד\לבן\ג'ינס - זה כמה שקלים ועשרות אגורות שאימא נתנה לי.

והייתי בטוחה שאני עשירה. שאני כבר יכולה לקנות לי צעצועים לבד. וממתקים.

והרי כולנו יודעים שאפילו בזוקה עולה כבר שקל וחצי.

ועכשיו? יש לי ארנק בצורת קסטה. כי הרי חייבים להיות מקוריים ומגניבים. אפילו באביזרים הכי קטנים. ובתוכו יש לי כרטיסי הופעות – שבק'ס, רוק עצמאות, אביב גפן וכו'. יש כרטיס אשראי, רישיון נהיגה, תעודת זהות, כרטיס מכבי, יש תא לשקלים, תא לכרטיסים ותא לשטרות. יש שם פתקי החלפה שעברו תוקפם שנה שעברה. יש שם תמונות של חברות. יש שם הקדשות. יש שם המון דברים. שצברתי.

כי יחד עם ההתבגרות באה המורכבות.

דוגמא נוספת? בהנאה רבה.

ארונות בגדים.

הרי פעם אימא הייתה בוחרת לי בערב – חולצת בצפר, נעלי ספורט, גרביים, תחתונים וזוג מכנסיים.

זהו.

היום?

חזיות, גוזיות, טופים, גופיות, חולצות, טי שירט'ס, סוודרים, סווצ'רים, קרדיגנים, מעילים, צעיפים, תחתוני סבתא, חוטיני, טנגה, מכנסיים קצרות, מכנסיים ארוכות, ג'ינסים, גרביונים, שמלות, חצאיות, נעלי ערב, כפכפים, נעלי ספורט, מגפיים. וזו רק רשימה חלקית – כי באמת שהשעה מאוחרת.

באמת, שההתבגרות הזאת עולה לי בבריאות. המורכבות הזאת מעיקה עליי.

הרי כל מה שאני רוצה זה להיות פשוטה ומאושרת.

חופשייה ומאושרת.

מחייכת ומאושרת.

שיהיה לכם לילה טוב חברים.