הכל פה נורא זמני
תפקידים מתחלפים
אנשים נעלמים
באים
הולכים
ואני מגלה כמה הגלגל מסתובב
כל פעם שהוא מנשק אותי
וכל פעם שאנחנו נפרדים
אני בת 18 ואני כבר חצי שנה עסוקה בלהיפרד מבן אדם
האהבה שלי אליו היא אינסופית
זה נכון
ואני לא מכירה משהו אחר
זה נכון
ואני רוצה לישון איתו ולעשות כפיות והלתכרבל ולא לחשוב על כלום
זה נכון
אבל זה לא הולך תחת הסטטוס "במערכת יחסים".
זה הולך כשאנחנו נפגשים פעמים בשבוע,
כשלמישהו מאיתנו ממש ממש התחשק
או היה לו יום רע
כשאחד ממש ממש מתגעגע
והוא צריך חיבוק
בהתחלה זה הרגיש לי כמו צעצוע בחדר משחקים.
ועכשיו זה מרגיש טוב,
כי אתמול אני הייתי צריכה אותו
וישנתי אצלו.
וקמנו בבוקר, והלכנו למסיבת יומולדת של חברה
ואומנם לא התנשקנו מול כולם
אבל לדעת שהוא רוצה אותי ואוהב אותי
זו ההרגשה הכי טובה בעולם
ופה ?
פה הכל נורא זמני
והכל צריך להיכנס לפרופורציה.
כי אין לי זמן
עוד חודש וחצי
ב17 ביולי אני מתגייסת
זה כלכך קרוב וכלכך רחוק.
יש לי לונדון קודם
יש לי טקס סיום
נשארו עוד 3 בגרויות
יש מסיבת בוקר
יש מסיבת סיום כיתתית
יש נשף
הכל זמני
ועוד שנייה נגמר הזמן
אז יאאלה,
הולכים לחיות כל יום כאילו זה היום האחרון.
Carpe Diem
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
