פרספקטיבה

הכל סבבה לי. אולי זה בגלל השיר הנחמד שאני שומעת עכשיו. אחחח שנות השבעים והשמונים... איך אפשר להתגעגע לתקופה שלא חיית בה או גדלת בה? אז ככה.. מעבירה את הזמן מיום ליום בחיפוש אחר נקודות אור. מנסה לתפוס קצת שמש מחוץ לשיעור. עוד אחד מהשיעורים שויתרתי עליהם, תוך ההבנה שאני צריכה לעשות ולהתעקש על מה שעושה לי טוב. להקדיש את הזמן לתחומים שבהם אני באמת רוצה להתפתח. את זה שיש לי פוטנציאל אני יודעת. את זה שאני יכולה לעבוד במשהו שאני לא אוהבת ולהרוויח הרבה מרשרשים, אני יודעת. אבל אני לא רוצה. לא רוצה להיות אחת מהאנשים שעובדים בשביל הרבה כסף, אבל לא מסופקים באמת, ממלאים את עולמם בחומר ועוד חומר. האם זה מטורף לרצות לחיות חיי צינעה ואושר? עכשיו רק לחכות שיום הלימודים יסתיים, ואז אני עפה מפה. לימודים זה מוד בין ערות לשינה, משהו שמקצר את היממה. מה הפלא שהרגשתי מחסור חמור בשעות.