פרספקטיבה

ביקרתי אותו בבית שלו. אותו בית ארור שהוא מתלונן עליו בלי סוף. דלת החדר הלבנה שהספיקה לצבור כתמים נסגרה מאחורינו, ולא שמענו מאף אחד. הייתה בינינו שתיקה מביכה ולא צפויה, שלדעתי באה בעיקר מכיוונו. הרי היה לנו עולם ומלואו לדבר עליו, ופתאום - כלום. 
היו קורי עכביש בתקרת החדר, הוא כנראה לא צחק קודם לכן. מהחלון נשקף נוף של מים הנפרשים לאופק, ומתחת לחלון המסורג היו זרוקים רהיטים שבורים וקורות עץ. היו לו שלוש גיטרות, עליהן הרבה לנגן ולאלתר. אהבת חייו. 
שנינו פינינו רווח בלוח הזמנים וויתרנו על משהו בשביל להיפגש. בהמשך היום צחקנו בלי סיבה, ומשהו השתחרר. היה כיף לדבר, ולטייל, ולצחוק. היה שווה לבוא.

______________________________________________

רוֹקסטאר\ מילים:Stranger in a City

הכל סבבה לי. אולי זה בגלל השיר הנחמד שאני שומעת עכשיו. אחחח שנות השבעים והשמונים... איך אפשר להתגעגע לתקופה שלא חיית בה או גדלת בה? אז ככה.. מעבירה את הזמן מיום ליום בחיפוש אחר נקודות אור. מנסה לתפוס קצת שמש מחוץ לשיעור. עוד אחד מהשיעורים שויתרתי עליהם, תוך ההבנה שאני צריכה לעשות ולהתעקש על מה שעושה לי טוב. להקדיש את הזמן לתחומים שבהם אני באמת רוצה להתפתח. את זה שיש לי פוטנציאל אני יודעת. את זה שאני יכולה לעבוד במשהו שאני לא אוהבת ולהרוויח הרבה מרשרשים, אני יודעת. אבל אני לא רוצה. לא רוצה להיות אחת מהאנשים שעובדים בשביל הרבה כסף, אבל לא מסופקים באמת, ממלאים את עולמם בחומר ועוד חומר. האם זה מטורף לרצות לחיות חיי צינעה ואושר? עכשיו רק לחכות שיום הלימודים יסתיים, ואז אני עפה מפה. לימודים זה מוד בין ערות לשינה, משהו שמקצר את היממה. מה הפלא שהרגשתי מחסור חמור בשעות.