פרספקטיבה

ביקרתי אותו בבית שלו. אותו בית ארור שהוא מתלונן עליו בלי סוף. דלת החדר הלבנה שהספיקה לצבור כתמים נסגרה מאחורינו, ולא שמענו מאף אחד. הייתה בינינו שתיקה מביכה ולא צפויה, שלדעתי באה בעיקר מכיוונו. הרי היה לנו עולם ומלואו לדבר עליו, ופתאום - כלום. 
היו קורי עכביש בתקרת החדר, הוא כנראה לא צחק קודם לכן. מהחלון נשקף נוף של מים הנפרשים לאופק, ומתחת לחלון המסורג היו זרוקים רהיטים שבורים וקורות עץ. היו לו שלוש גיטרות, עליהן הרבה לנגן ולאלתר. אהבת חייו. 
שנינו פינינו רווח בלוח הזמנים וויתרנו על משהו בשביל להיפגש. בהמשך היום צחקנו בלי סיבה, ומשהו השתחרר. היה כיף לדבר, ולטייל, ולצחוק. היה שווה לבוא.

______________________________________________

רוֹקסטאר\ מילים:Stranger in a City

כבר מ4 לפנות בוקר הציפורים מצייצות. ואני ישנה על פי הזמנים שלי.

עשיתי לי "היכל תהילה" של ציטוטים מובחרים, ומילים ומשפטים שנאמרו/נכתבו לי והייתי רוצה לזכור. לא הרגיש לי נוח לפרסם. העניין הראשון הוא שזה אישי. העניין השני הוא שזה מהלל אותי בצורה לא נוחה, וצניעות היא אחת התכונות הבולטות שלי. אז בנקודות, המסקנות שאפשר להסיק מהאוסף:

• יש לי יכולת על לשמש "מקלט" לברוח אליו מהיום יום
• יש לי כישרון בכתיבה (ואני לא מפיצה מספיק את הסיפורים)
• יש לי יכולות בתחומים שונים, והיכולות שלי זוכות להכרה והערכה
• אנשים אוהבים אותי ומעריכים אותי
• רואים אותי בתור אדם יוצא דופן ומיוחד
• חלק סוברים שאני נוטה להקטין את עצמי מול העולם ולהסתיר את האישיות שלי
• הצלחתי לרגש אנשים עד דמעות או צמרמורת
• הצלחתי להיות משמעותית ומעניינת

מה עוד אפשר לבקש?